הדבר ידוע, כי השמן (או נרות שעווה) המיועד להדלקת נרות חנוכה, אין להשתמש בו שימוש אחר, כגון לאכילה או להדלקת נרות שבת, מפני שהוקצה למצוותו, כלומר, מיוחד הוא אותו השמן למצות הדלקת נרות חנוכה, ולכן אין להשתמש בו שימוש אחר, אלא עושה לו מדורה ושורפו (כלומר שורף את השמן שלא לשום צורך).
ורבינו הטור (ריש סי' תער"ב) לאחר שכתב כמה הוא שיעור השמן שיש לשים בנר חנוכה כתב, כי לאחר שידלק שיעור זה, מותר להשתמש תשמיש של חול לאור נרות חנוכה. ודבריו לכאורה נסתרים ממה שכתבנו שאסור להשתמש שמוש של חול בשמן הנותר מן הנרות.
ומרן הבית יוסף (סי' תרע"ז) כתב, שאין סתירה בין הדברים, מפני שכל מה שאנו אומרים שהוקצה השמן למצותו ואסור להשתמש בו, כל זה דוקא בשמן המיועד להדלקה כשיעור, כלומר למשך חצי שעה, אבל השמן הנותר מן הדלקה אחר חצי שעה, אין בו שום קדושה כלל, כי הדלקה זו אינה ממצות הדלקת הנרות, ומעולם לא הוקצה שמן זה למצוותו.
נמצינו למדים, כי השמן הנותר לנו מהדלקת נרות חנוכה לאחר שדלקו הנרות כשיעור, אין בו שום קדושה ומותר להשתמש בו לכל מה שירצה, אבל אם כבו הנרות קודם חצי שעה מהדלקתן, אין להשתמש בשמן הנותר לשום תשמיש, אלא עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו.
