בית המקדש נחרב, בעוון שנאת חינם, לכן בימים אלו, ימי הנחמה, נלמד קצת בהלכות הנוגעות ליחס שבין אדם לחברו, להרבות אהבת חינם.
קללת דיין
כתוב בתורתנו הקדושה (שמות כב כז): "אלהים לא תקלל", ותירגם אונקלוס, (הוא התנא שתירגם את כל התורה לארמית): "דיינא לא תקיל". כלומר, שיש איסור גמור מן התורה לקלל את הדיין, וכן פירשו בגמרא במסכת סנהדרין (דף סו.) שמילת "אלהים" כאן, אינה מתייחסת להשם יתברך, אלא לדיינים.
קללת יהודי
וכתוב עוד בתורה (ויקרא יט יד.): "לא תקלל חרש", ומכאן למדנו שיש איסור מן התורה לקלל שום אדם מישראל, והסיבה שהתורה פירטה את האיסור באדם שהוא חרש, שאינו שומע, היא כדי להשמיענו, שאף על פי שהוא חרש ואינו שומע, ואינו מצטער על כך שמקללים אותו, מכל מקום אסור לקללו.
ולפיכך גם אסור לקלל שום אדם מישראל, אף על פי שאינו שומע שמקללים אותו, וכגון כשהוא ישן וכיוצא בזה, משום שאין הוא גרוע יותר מן החרש, שאינו שומע בכלל. ובודאי שאסור לקלל אדם בפניו, כשהוא ער, שמלבד מה שיש איסור בעצם הקללה, הרי יש כאן גם איסור אונאת אדם מישראל, שמצטער מן הקללה.
וככל הדברים האלה פסקו להלכה רבינו הרמב"ם והטור ומרן השלחן ערוך, ולכן צריך כל אחד ואחת, להיזהר בלשונו שלא לקלל שום אדם מישראל, ואפילו המקלל את עצמו עובר על איסור זה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך מאד". והמקלל את הדיין עובר על שני איסורים, הראשון הוא האיסור ששייך לכל ישראל, ונוסף עליו איסור קללת דיין.
הקללה חוזרת
ואמרו בגמרא במסכת סנהדרין (דף מח.) כל הקללות שקלל דוד המלך את יואב בן צרויה, נתקיימו בזרעו של דוד. ולמד מכאן בספר חסידים, שלפעמים אף על פי שהקללה לא באה על חינם, שהרי דוד המלך עשה כהלכה כאשר קילל את יואב, מכל מקום הקללה חוזרת גם למקלל, וכל שכן כשהמקלל מקלל לחינם, שעלולות הקללות לחזור אל המקלל, וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (מגילה טו.): "לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל לשרה ונתקיים בזרעה". ואף שהרבה אנו רואים שמקללים, ולא יוצא מקללתם דבר וחצי דבר, מכל מקום כתב בספר פלא יועץ, שלפעמים יש עת רצון ועלולה חס ושלום להתקיים הקללה, והאדם המקלל עתיד ליתן את הדין על זה.
מקרים שמותר היה לקלל
ומה שמצינו בכמה מקומות שתלמידי חכמים קיללו, ולעיתים גם נתקיימה קללתם, הוא מפני שיש מקרים שאדם יוצא מכלל ישראל ומותר לקללו, כגון אדם שהוא אפיקורס (כופר בתורה) במזיד וכדומה, אבל אדם כשר מישראל, איסור גמור לקללו, וכאמור.
איך הקללה פועלת?
רבינו חיים בן עטר, בעל האור החיים, הקשה בפרשת בלק, איך יתכן בכלל שקללה תשפיע? הרי, אם מגיע לאדם שיקרה לו משהו רע, בודאי שכך יקרה לו, ואם לא מגיע לו משהו רע, מדוע שהקללה תגרום לכך שיקרה לו משהו?
והסביר האור החיים, שפעמים רבות, אדם חוטא, ומגיע לו עונש, אלא שה' יתברך "מאריך אפו", כלומר, ממתין לאותו חוטא, שיתקן בעצמו את הפגם שגרם, וישוב בתשובה. ובאותו הזמן שה' ממתין לאדם, אז, לפעמים, אם מצטרפת קללה, שהיא כמו תפילה על אדם שיקרה לו משהו רע, דבר זה עלול לגרום לכך שמידת "ארך אפיים" לא תמשך עוד, והעונש שמגיע לאותו אדם, יחול עליו מיד. זו הסיבה, שלפעמים קללה פועלת את פעולתה.
לעומת זאת, ברכה, פועלת בכיוון אחר לגמרי. הברכה, היא כמו תפילה, ותפילה יכולה להענות, בפרט אם מדובר בתפילה של צדיק, או בתפילה מעומק הלב, ולכן, גם אם האדם לא זכאי לקבל טובה, כאשר מברכים אותו, הדבר מסוגל בהחלט להביא עליו ברכה מרובה. ומי שמברך את ישראל, בעצמו יהיה מבורך.
