ביום חג השבועות, מצוה לחלק את היום לשנים. חציו יהיה לבית הכנסת ולבית המדרש, וחציו יהיה לאכילה ולשתיה ולשמחה. כמו שדרש רבי יהושע במסכת ביצה (דף טו:), "חציו לה' וחציו לכם".
וכשם שמצוה לכבד ולענג את השבת, כך מצוה לכבד ולענג את הימים הטובים, שנאמר "לקדוש ה' – מכובד!". ולכן אל יצמצם אדם בהוצאותיו לכבוד יום טוב, וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני! לוו עלי, ואני פורע! וכשם שבשבת יש נשמה יתירה לאדם, כך ביום טוב. וחייב אדם להיות שמח ביום טוב, ואין שמחה לאנשים אלא בבשר ויין. כלומר, תנאי לשמחה, הוא סעודה עם בשר ויין. והנשים אינן שמחות כל כך בבשר ויין, ולכן יש לשמחן בבגדים יפים או בתכשיטים נאים. והילדים הקטנים, יש לשמחם בממתקים.
בהלכה הקודמת ביארנו, שיש להזכיר בברכת המזון של החגים ושל ראשי חודשים "יעלה ויבוא". והסברנו כיצד ינהג מי שנזכר באמצע ברכת המזון שלא אמר "יעלה ויבוא".
ואם נזכר שלא אמר יעלה ויבוא, לאחר שהתחיל כבר לומר, "האל אבינו מלכינו", שוב אינו יכול לתקן את שטעה, ואז הדין הוא, שלפעמים עליו לחזור ולברך ברכת המזון, ולפעמים אינו צריך לחזור ולברך.
והכלל בזה הוא: שאם חייבים לאכול פת לחם באותה סעודה, אז אמירת "יעלה ויבוא" בברכת המזון היא הכרחית, ואם שכח להזכיר "יעלה ויבוא", עליו לחזור ולברך מתחילת ברכת המזון. אבל אם אכילת פת באותה סעודה אינה חובה, וכמו למשל בסעודת ראש חודש, שאין בכלל חיוב לאכול פת לחם, אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, אינו חוזר לברך ברכת המזון. אבל בסעודת ליל חג הפסח, או ליל חג הסוכות, אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, עליו לחזור ולברך שוב ברכת המזון, שהרי ישנה חובה גמורה לאכול פת בסעודות הללו.
ולכן לכאורה נראה, שבסעודת חג השבועות, מאחר וחייבים לאכול פת לחם בסעודה זו, אם טעה ולא אמר יעלה ויבוא, עליו לחזור ולברך ברכת המזון. וכפי שבאמת הדין לגבי לילות חג הסוכות וחג הפסח. אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל פסק, שלגבי חג השבועות, הדין שונה, ואם לא הזכיר "יעלה ויבוא", אינו חוזר לברך ברכת המזון. והטעם שחג השבועות שונה משאר החגים בענין זה, הוא משום שיש מחלוקת הפוסקים אודות החיוב לאכול פת בחג השבועות, שיש מרבותינו הראשונים שסוברים שאם אינו רוצה לאכול פת בחג השבועות, רשאי, שלא נצטווינו בפירוש מהתורה אלא באכילת פת בלילה הראשון של חג הפסח, ובלילה הראשון של חג הסוכות, אבל בחג השבועות אין חיוב בזה. ואף על פי שאנו פוסקים להלכה כדעת הרמב"ם והרא"ש שיש חיוב אכילת פת גם בחג השבועות, מכל מקום לעניין חזרה על ברכת המזון, אנו פוסקים לפי הכלל "ספק ברכות להקל", שמפני חומר איסור ברכה לבטלה, כל שיש מחלוקת אם צריך לחזור ולברך, אינו חוזר.
ואף על פי שלגבי ברכת המזון אין אנו נוקטים (בדרך כלל) כפי הכלל "ספק ברכות להקל" משום שברכת המזון היא מן התורה, וספק דאורייתא לחומרא, (וכפי שביארנו בדין מי שנסתפק אם בירך ברכת המזון), מכל מקום, חיוב הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון, הוא רק מדרבנן, ולכן כשיש ספק אם יש חיוב לחזור לברך ברכת המזון מפני הזכרת יעלה ויבוא, אנו כן הולכים לפי הכלל "ספק ברכות להקל".
ולסיכום: בחג השבועות, אם טעה ולא הזכיר בברכת המזון "יעלה ויבוא", אינו חוזר לברך שנית.
