בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור סעודת קבע הוא באכילה של יותר מכביצה פת, דהיינו כששים גרם פת, וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב בסוכה", אבל פחות משיעור זה מותר לאכול מחוץ לסוכה, ולפיכך גם אם אוכלו בתוך הסוכה, אין מברך על אכילה זו לישב בסוכה.
האוכל עוגות כשיעור יותר מכביצה, דהיינו כששים גרם עוגה, חייב לאכול בסוכה, אבל אינו מברך על ברכת "לישב בסוכה" משום שיש מחלוקת הפוסקים אם יש לעוגה דין פת ממש, ומשום ספק אין לברך על אכילה זו, שהרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", וכפי שביארנו בכמה מקומות. אבל אם אוכל מהעוגות כמות גדולה כשיעור קביעת סעודה, שהוא שיעור שלוש ביצים (שהם קרוב למאה וששים ושתיים גרם) שאז בלאו הכי צריך לברך על העוגה ברכת "המוציא לחם מן הארץ", וגם חייב בנטילת ידיים, ממילא צריך גם לברך ברכת "לישב בסוכה" כדין האוכל פת ממש. ולעדות האשכנזים יש חילוקי מנהגים בעניינים אלו ולא נוכל לפרטם.
בגמרא במסכת סוכה (דף כח) למדו רבותינו מהלכה למשה מסיני שנשים פטורות ממצות ישיבה בסוכה, כשם שהן פטורות מרוב מצוות עשה שהזמן גרמן, כלומר מצוות שהן בקום עשה (ולא בשב ואל תעשה) והן תלויות בזמן, והרי מצות סוכה היא בקום עשה ותלויה בזמן (שהוא ימי הסוכות) ולכן נשים פטורות ממנה, ואם הן אוכלות בסוכה בודאי יש להן שכר על זה, ומכל מקום לא יברכו על ישיבתן בסוכה "לישב בסוכה". אולם למנהג רבים מן האשכנזים, נשים מברכות גם על מצוות שהן פטורות מהן, כגון מצות סוכה ומצות נטילת לולב, וכפי שהזכרנו בכמה מקומות.
מכיון שאין הנשים חייבות במצות הישיבה בסוכה, לכן בעת הקידוש כששומעת מפי המקדש את ברכת "לישב בסוכה", לא תענה אחריו אמן, מפני שאין ברכה זו שיכת לה, ואם היא תענה אמן יחשב לה הדבר להפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לטעימת היין.
בהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים מענין זה.
