צום גדליה הוא יום שלישי בתשרי.
מדוע מתענים?
לאחר שכבש מלך בבל, נבוכדנצר, את ארץ ישראל ואת ירושלים, לקח את מלך יהודה, צדקיהו, (שהיה צדיק גמור, אך דורו היו חוטאים, כמו שאמרו בסנהדרין קג.), עם שני בניו, ודיבר אליהם דברים קשים לעיני כל שרי יהודה, ואז שחט מלך בבל את שני בניו של צדקינו לעיניו, ולאחר מכן שחט את כל הנכבדים שלקח מיהודה, ואת עיני צדקיהו עיור, ואסר אותו באזיקים ולקח אותו לבית הסוהר בבבל.
ובכל זאת, עדיין נותר ישוב יהודי נכבד בארץ ישראל בימים ההם, וכמנהיג לכל העם הנותרים, הפקיד מלך בבל את אחד מנכבדי ישראל, איש צדיק, ושמו גדליה בן אחיקם, וכל היהודים שהיו אז בארץ ישראל ובארצות הסמוכות, עלו ליהודה, כדי להיות יחד עם גדליה.
אז קם אחד מזרע המלוכה, ושמו ישמעאל בן נתניה, שהיה רשע בן רשע (מגילה טו.), והתנהג עם גדליה כאילו הוא מכבד אותו, ולפתע קם על גדליה והכהו בחרב והמית אותו. ולאחר מכן הרגו ישמעאל וחבריו עוד הרבה אנשים שהיו עם גדליה, ברשעות גדולה, ומאז נהרס כל הישוב בארץ ישראל, וכבתה גחלת ישראל הנשארה, ומכח המעשים הללו גלו כל ישראל.
לכן אנו יושבים ביום זה בתענית, לזכר כל אותם המעשים, וכדי שנתעורר לשוב בתשובה שלימה, ובפרט בענין מלחמת האחים שהיתה בדור ההוא, שלמרות שמצב ישראל היה קשה, בכל זאת קמו בתוך ישראל אנשים בני בליעל בעלי מחלוקות, שהרסו את תקותם של היהודים.
מלבד זה, התענית בתוך עשרת ימי תשובה, יש בה תועלת מרובה לאדם, ובתנאי שיתעורר לשוב בתשובה אל ה'.
התענית בשנה זו
בשנה זו (תשפ"ה), חל יום ג' בתשרי בשבת, ומכיון שאסור להתענות בשבת, נדחית התענית להיום, יום ד' בתשרי.
צום גדליה שוה מבחינה הלכתית, בכל עניניו, לשאר התעניות, ודינים אלו מבוארים אצלינו בהלכות תענית שבעה עשר בתמוז.
צום גדליה – צום דחוי
כתב רבינו ירוחם, שגדליה בן אחיקם נהרג ביום ראש השנה, ומכיון שאסור להתענות ביום ראש השנה, שהרי יום טוב הוא, תיקנו להתענות למחרתו, כלומר ביום ג' בתשרי. והביא את דבריו מרן הבית יוסף. (סוף סימן תקמט). וכן כתב המאירי, שגדליה בן אחיקם נזכר במסכת סופרים, שנהרג ביום א' בתשרי, אלא מפני שהוא יום טוב, קבעו את התענית למחרתו. וכן כתב הרד"ק.
והנה הלכה פסוקה בידינו, (באורח חיים סימן תקנט), שכאשר חל יום התענית בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, פטורים "בעלי הברית", שהם, המוהל הסנדק ואבי הבן מלהתענות. ולדוגמא, יום תענית תשעה באב שחל בשבת, הרי הוא נדחה ליום ראשון, ובעלי ברית אוכלים בו. וכן יש עוד מקרים בהם מיקלים יותר בתענית דחויה, מאשר ביום התענית ממש.
ולפיכך, לאור מה שכתב רבינו ירוחם שצום גדליה היה צריך לחול ביום ראש השנה אלא שהוא נדחה תמיד מפני יום טוב, כתב ה"טורי זהב", (רבי דוד הלוי, אב בית הדין בלבוב, מגדולי נושאי כליו של מרן השלחן ערוך), שאם יש מילה בצום גדליה, אין בעלי הברית צריכים לצום מפני שהוא צום דחוי.
אלא שיש לחלק ולומר, שבדרך כלל ניכר הדבר שהתענית דחויה, ולמשל צום תשעה באב שחל בשבת, שהכל יודעים שהוא צריך לחול בשבת, ומפני כבוד השבת הוא נדחה ליום ראשון, לכן התוקף שלו חלש יותר משאר התעניות, אבל בתענית גדליה שאין הדבר ניכר שהיא דחויה, שהרי בכל שנה היא נדחית, יש לומר שאין לנהוג בה היתר לבעלי ברית. וכן חילק הגאון רבי יהודה עייאש, שמסברא נראה שאין להקל בזה בכל צום גדליה, אלא רק בתענית שהיא נדחית והכל יודעים שהיא דחויה. וכן הכריע להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.
לפיכך בשנה שצום גדליה חל באמצע השבוע, דינו כדין שאר תעניות, ואסורים בעלי הברית לאכול בו.
אולם בשנה זו בלאו הכי התענית דחויה, ולכל הדעות יש להקל יותר בתענית זו מאשר בתענית אחרת. וכפי שנתבאר.
