מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, שהואיל ואין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה שנתבשלה מפני שאין בה טעם מצה (כמבואר בפסחים מא.) לפיכך אין איסור באכילתה בערב פסח וכדין מצה עשירה, והוא הדין למצה מטוגנת שמותרת באכילה בערב פסח.
לאור האמור ישנה עצה טובה לכל מי שירצה בכך כדי שלא יצטרך להשאיר חמץ בביתו בשבת, ויבוא לידי חשש מכשול מפירורי החמץ הנשארים מהסעודה, וכן שלא יצטרך להניח את כלי החמץ שנשארו מסעודות שבת, שאין אפשרות לנקותם בשבת להדיחם כראוי שאין שבת מכין לחול, וישארו בבית עד מוצאי יום טוב של פסח, לפיכך טוב ונכון לנהוג לבער החמץ מכל וכל בערב שבת, לבלתי השאיר לו שריד כלל ועיקר, ולהצניע כנהוג כל כלי החמץ במקום מיוחד, ולהשתמש בשבת אך ורק בכלים הכשרים לפסח, ובמאכלים הכשרים לפסח, ויקיים מצוות סעודות שבת, במצה מבושלת בתוך מרק של בשר או עוף באופן שכזה:
לאחר שנתבשל התבשיל יורידנו מעל האש, ובעוד התבשיל רותח יתן בזה אחר זה בתוך התבשיל כמה רקיקי מצות כדי צרכו באופן שהמצה תספוג היטב את טעם התבשיל, ואז יוכל לקיים בה מצות שלוש סעודות.
וטוב שלא יוציא את המצות מהתבשיל, עד שיצטנן התבשיל, אבל צריך בכל אופן שיוכל להוציא את המצה בשלמותה כדי שיהיה אפשר לבצוע ממנה בשבת ולברך עליה המוציא וברכת המזון. וכן הוא הדין שיכול לטגנה בשמן ויהיה אפשר לקיים בה סעודות שבת.
ובליל שבת יכול לסעוד אף על מצה רגילה הואיל ובליל י"ד אין איסור אכילת מצה וכאמור בהלכות הקודמות. (וכשעושה כן יש לו לבטל החמץ בשעת ביעורו בערב שבת.)
