הבהרה: לפני כמה ימים כתבנו שבכשרות שתחת "העדה החרדית" לא מקפידים על בישולי גויים על פי דעת מרן השלחן ערוך, ונודע לנו מהגאון רבי שניאור זלמן ריוח שליט"א, שאין הדברים הנכונים, ודוקא בכשרות העדה החרדית מקפידים על ענין זה במשך עשרות שנים.
* * * * * * * * *
מעשה זה שמובא כאן, היה חביב מאד על מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, מפני שממנו נוכל לקבל מושג, כמה גדולה היא מעלתו של אדם שמקבל עליו לפרוש מן החטא ולחזור בתשובה.
בגמרא במסכת שבת (דף נו:) אמר רב, אין לך גדול בכל בעלי התשובה יותר מיאשיהו בדורו, שנאמר עליו "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב לה' בכל לבו", ועוד המשיך רב ואמר, יש בדורינו אחד שהוא בעל תשובה גדול במיוחד, והוא "אבא" אבוה בריה דרב ירמיה בר אבא (שם של אדם שחי באותו הדור). אמר רב יוסף, ועוד אחד יש בדורינו שמיוחד בענין התשובה, והוא "עוקבן בר נחמיה", שהוא ריש גלותא, (כלומר ראש הגולה, שהוא היה אדם בעל מעמד בכיר ביותר, כמו נשיא ליהודים שחיו בבבל), והוא היה מכונה בדור ההוא "נתן צוציתא", על שם ניצוצות של אש שיצאו מן התשובה שעשה.
רבינו נסים בר יעקב בספר המעשיות שלו, הביא את המעשה של נתן צוציתא, וזה תוכן דבריו:
ויהי איש אחד עשיר מופלג ושמו נתן, והוא ראה אשה אחת ושמה חנה, שהיתה נשואה לאדם אחר, אך נתן מאד רצה לישא את חנה לאשה. ומרוב שרצה לישא את חנה, נחלש ונחלה מאד, ואמרו הרופאים, שאין לו תקנה להתרפא, אלא אם ישא את אותה האשה. ורבותינו חכמי ישראל הורו, שימות אותו אדם מחמת מחלתו, ולא יאפשרו לו לישא את אותה האשה באיסור, כי הוא עוון גילוי עריות שנאמר בו "יהרג ואל יעבור".
בימים ההם, בעלה של חנה, היה עני מרוד, ובעלי חובות רבים היו נוגשים אותו, עד שהלך והסתבך ושמו אותו בבית הסוהר, ואשתו היתה טווה בצמר כל היום וכל הלילה, ובשכר מה שהיתה טווה בצמר, היתה קונה מעט לחם, לכלכל את בעלה, והיתה הולכת אליו לבית הסוהר ונותנת לו לחם לאכול, דבר יום ביומו.
לאחר זמן ממושך ששהה אותו אדם בבית הסוהר, היה מצבו הנפשי קשה מאד, עד כי העדיף למות מאשר לחיות במצב כזה. ויהי היום, ויאמר לאשתו חנה, אנא ממך, לכי אל נתן שהוא עשיר מופלג, ובקשי ממנו הלוואה, ועל ידי כן תוכלי לפדות אותו מבית הסוהר. ותאמר לו חנה, הלא שמעת שנתן חולה מאד בגלל שהוא רוצה שאהיה אשתו, ואיך אלך אליו לבקש ממנו הלוואה? כעסה חנה מאד על בעלה והלכה לביתה.
לאחר כמה ימים, ריחמה חנה על בעלה וחזרה לבקרו בבית הסוהר, ושוב חזר בעלה והתחנן אליה בדמעות שליש, שתציל אותו ותפדה את נפשו מיד שאול על ידי הלוואה מהאיש נתן. ותחמול חנה על בעלה, ותתפלל לה' שיציל אותה שלא תבוא לידי דבר עברה, הלכה לביתו של נתן, ותבקשהו לתת לה הלוואה לשחרר את בעלה מבית האסורים. ויצוה נתן למשרתיו לתת לחנה כסף כפי בקשתה, ויעשו כן.
ויאמר לה, הנה עשיתי את רצונך ככל אשר שאלת ממני, ואת יודעת שאני חולה מאד בגללך, עשי את רצוני! ותאמר לו חנה, הנה אני בידך, ואין לי פה להמרות את פיך, אבל שמע נא אדוני, כי באה לך שעה גדולה וגורלית לקנות חיי עולם הבא, אנא הזהר בנפשך ואל תעשה מעשה שיגרום לך לאבד את כל שכרך לעולם הבא, והלא אתה מלא מצוות כרימון בצדקות ובמעשים טובים, וחבל מאד שתפסיד את הכל בגלל דבר רגעי! חשוב נא שהגעת למלא את רצונך, על ידי כך שתכבוש את יצרך, כמו שאמרו חז"ל "איזהו גיבור הכובש את יצרו", ותקיים את רצון בוראך, ואז אשריך בעולם הזה וטוב לך לחיי העולם הבא.
ויהי בשמוע נתן את דבריה, אזר חיל וקם ממטתו, וגער ביצרו, ויתנפל לפני ה' יתברך ויאמר, אנא ה'! חזקני אך הפעם לכבוש את יצרי, והדריכני בדרך הטובה והישרה לפניך ולשוב בתשובה שלימה, ולא אבוש בעולם הזה ולא אכלם לעולם הבא. עזרני ה' על דבר כבוד שמך.
ויהי לימים, היה רבי עקיבא מתהלך עם תלמידיו, וישקף וירא איש רוכב על סוס, אשר על ראשו אור גדול ומזהיר כזוהר הרקיע. וישאל לאחד מתלמידיו, מי הוא זה הרוכב על הסוס? ויאמר לו, זהו "נתן" שרצה לעצמו אשה שנשואה לאדם אחר! וישאל רבי עקיבא לתלמידיו, האם תראו איזה דבר על ראשו ויאמרו, לא. ויבקש רבי עקיבא להביא את נתן אליו, וישאלהו רבי עקיבא, בני, מה עשית שזכית לכך? ויספר לו האיש נתן על כל מה שאירע לו, וכל מה שדיברה אליו חנה, ואשר על ידי כן חזר בתשובה שלימה. וישמח רבי עקיבא, ויאמר לו, אשריך וטוב לך בעולם הזה ובעולם הבא, ועתה בני שמעני ויטב לך, בוא אלי ואלמדך תורה שתזכה לנחול חיי העולם הבא. ובא נתן אצל רבי עקיבא, ולמד תורה מפיו ברבות הטובה, וזכה לחיים נצחיים בעולם האמת, אשריו ואשרי חלקו.
מן האמור נלמד, כי אף שבזמנינו אין לנו רבי עקיבא, שיוכל לומר לכל אדם מה מדרגתו הרוחנית. אבל בכל זאת עלינו להאמין, כי כל מעשה שעושה כל אדם, ובפרט מי שחוזר בתשובה באיזה ענין, והוא פורש מן האיסור, הרי שעל ידי כן הוא זוכה למדרגה רוחנית גבוהה, ואור גדול זורח עליו, ויזכה לחיי העולם הבא, במקום שהצדיקים מתענגים לעתיד לבוא.
