רבים שואלים, כיצד יש לנהוג, כאשר אדם מתעטף בטלית ומברך עליה בבית הכנסת, ולאחר זמן, הוא רוצה לפשוט את הטלית, ואחר כמה דקות לחזור ולהתעטף בה. האם עליו לחזור ולברך על הטלית?
הסבר הספק
והנה בנידון זה, הספק הוא, מכיון שיש מקום לומר, שעצם הסרת הטלית, וההפסקה לכמה דקות מההתעטפות בה, נחשבת ל"הפסק", ולכן אם יחזור שוב להתעטף בטלית, הרי יש כאן מצוה חדשה, שאינה שייכת כלל לברכה שבירך על הטלית קודם לכן.
אך מצד שני יש מקום לומר, שמאחר ובשעה שהוא פושט את הטלית, בדעתו לחזור ולהתעטף בה, ולא עבר זמן רב, וכל הזמן דעתו על הטלית, אם כן, הברכה שבירך בתחילה על הטלית, תועיל גם למה שמתעטף לאחר כמה דקות.
מחלוקת הראשונים
ובענין זה באמת, כתב מרן הבית יוסף (סימן ח), שמי שפושט את טליתו, אפילו אם בדעתו לחזור ולהתעטף בה מיד, עליו לחזור ולברך שנית כשיבוא להתעטף. וכן פסק מרן בשלחן ערוך הלכה למעשה.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו שו"ת יביע אומר (ח"ב סימן ב אות ג), הביא כמה ראשונים ואחרונים, שסוברים בפירוש כדברי מרן בדין זה, ובכללם, הנמוקי יוסף והריטב"א והרא"ה ועוד.
אולם כנגד זה, הרמ"א פסק, שאם בשעה שפשט את הטלית, היתה דעתו לחזור ולהתעטף בו, אין לחזור ולברך לאחר מכן. וגם לשיטה זו יש סימוכין בדברי הראשונים.
ספק ברכות
והנה בדרך כלל, מנהג הספרדים תמיד הוא כמו דעת מרן הבית יוסף, שקבלנו את הוראותיו, ואפילו אם יחלקו עליו הרבה פוסקים, אנו נוקטים הלכה כמותו, כמו שכתב בשו"ת משפט וצדקה ביעקב, שהיה מגדולי רבני המערב (מרוקו), שהספרדים קיבלו עליהם את הוראות מרן הבית יוסף, שאפילו אם יחלקו עליו אלף פוסקים הלכה כמותו.
אולם בנידון שלפנינו, מכיון שמדובר כאן ב"ספק ברכות", שהרי יש כאן מחלוקת לגבי הברכה, ולדעתם של אותם הסוברים שאין לברך, הרי מי שמברך, עובר על איסור חמור של "ברכה לבטלה", לכן עלינו לדון, אם נאמר שיש להורות כאן על פי הכלל "ספק ברכות להקל", או שאולי, מאחר ולדעת מרן השלחן ערוך יש לברך, אין לומר "ספק ברכות להקל" נגד הוראת מרן.
דעת מרן החיד"א
ולמעשה, כתב רבינו מרן החיד"א בספרו שו"ת חיים שאל, בשם רבותיו, שהספרדים חוששים לספק ברכות להקל, אפילו נגד דעת מרן הבית יוסף.
גם מרן זצ"ל, עם כל מה שחתר בכל כוחו תמיד ליישב את דברי מרן הבית יוסף, והיה אומר, ש"הלואי ויכולתי להורות כדעת מרן, שיש לברך", מכל מקום אף הוא הודה שלמעשה עלינו לנהוג כמו שאמרו רבותיו של מרן החיד"א, וכשיש ספק כזה גדול, שדעת הרבה פוסקים שאין לברך, וכן כתב הרמ"א, יש לנו לחשוש לספק ברכות. ולכן אף על פי שדעת מרן לברך, אין אנו מברכים על הטלית אלא אם עבר זמן ממושך, של חצי שעה, מאז שפשט את טליתו, שאז בודאי שיוכל לברך כשיחזור להתעטף.
ולסיכום: הפושט את טליתו, ובדעתו לחזור וללובשה שוב, כגון שרוצה להכנס לבית הכסא, אינו חוזר לברך על הטלית כשיחזור להתעטף בה, אלא אם כן עברה חצי שעה, שאז עליו לברך.
