היום הוא יום ט"ז באדר, שבערים המוקפות חומה מימות יהושע, מציינים בו את הפורים כפי שביארנו.
נאמר במגילת אסתר (פ"ג): "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ".
ומבואר שכאשר המן הביע את משאלתו בפני המלך, להרוג את כל היהודים, הרגיש בעצמו, כי דבר זה יגרום נזק לאוצר המדינה, שהרי היהודים משלמים מסים למלך, ולכן אמר למלך, כי הוא מוכן לשלם עשרת אלפים כיכר כסף למלך בתמורה להריגת כל היהודים.
ושאל על כך מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, מה השייכות בין אותם עשרת אלפים כיכר כסף לבין "עושי המלאכה", שהם הפועלים ובעלי בתי החרושת שבאותו הדור?
והסביר זאת מרן זצ"ל, כי המן, אביו של דלפון, לא היה ידוע כאדם עשיר גדול. אולם הנה אז, באותו הדור, היו בעלי בתי החרושת הפרסיים מייצרים בגדים ושמלות למסחר בשושן הבירה, וכן היו מייצרים סחורות של בדים לחליפות ושמלות. והנה היהודים ברוב פקחותם וחכמתם היו מתחרים בהם, וכשהיו ישראל פותחים בתי חרושת לסחורות ולחליפות בגדים ושמלות, בטיב מעולה, ובצבעים מרהיבי עין, ובמחיר זול יותר, היו הלקוחות נוהרים אל בתי העסק של היהודים, ולפרסיים היתה אבטלה וצרה צרורה כי אין קונה.
מה עשה המן הרשע? ניצל את הדבר לטובתו, ופנה אל בעלי בתי החרושת והתעשיה לאמור, הבו לי תרומה חד פעמית, להביא אל אוצר המלך, ונגזור כליה על היהודים למגדול ועד קטון, ואז תוכלו לבטח למכור את סחורותיכם מבלי מתחרים נגדכם! וככה גבה מהם סכום נכבד עד שהגיע לעשרת אלפים כיכר כסף. ולכן אמר המן לאחשורוש: "אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה", שלא יאמר לו: מהיכן יש לך סכום גדול כזה לשלם לי תמורתם. לכן אמר שקיבל את הכסף בתרומה מאת עושי המלאכה.
ומיד אחר כך מה נאמר? "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ". ומכאן אמרו רבותינו במדרש רבה, אחשורוש היה שונא ישראל יותר מהמן הרשע, שעוד לפני שקיבל אחשורוש משהו מהמן, כבר נתן בידו את הטבעת להשמיד את ישראל.
וכתב הגאון רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל בספר יערות דבש, מפני מה היה אחשורוש שונא ישראל כל כך? כי המלכים הקדמונים, היו בדרך כלל סקרנים לדעת מי ישב על כסא המלכות אחריהם. ואחשורוש שאל על כך את החוזים בכוכבים (אסטרולוגים) שהיו לו, והם השיבו לו כי הם רואים שאחריו ישב יהודי על כסאו. תהה אחשורוש, מהיכן יבוא יהודי לרשת אותי? כי אז עוד לא ידע שאסתר יהודיה ובניה יהודים כמותה. לכן מאז נכנסה שנאה בלבו ליהודים, כי חשב בלבו שהיהודים ימרדו בו בחצי ימיו ויעשו מהפכה, ויגנבו ממנו את המלוכה. לכן כל ימיו בערה כאש שנאתו נגד היהודים, וכאשר בא המן עם הצעתו, נתמלא המלך שמחה, כי זה היום לו קיוה, לחסל את היהודים ובכך לשים קץ לסכנת ההפיכה.
אך כשנכנסה לפניו אסתר המלכה ואמרה לו: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד", נודע לאחשורוש כי אסתר יהודייה, והיהודי שעתיד למלוך אחריו ולשבת על כסאו הוא בנה דרייוש שנולד ממנה. אז נחה דעתו של המלך, ושככה שנאתו ליהודים, והפך את כל שנאתו נגד המן הרשע, וגזר אומר "תְּלֻהוּ עָלָיו".
"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"
פורים שמח!
