בהלכות הקודמות ביארנו שאסור לקרוא בשבת לאור נרות, מפני שחששו רבותינו שמא יטעה אדם ויעשה פעולה ליפות את הלהבה בכדי שיאיר לו הנר בצורה טובה יותר.
כתב מרן השלחן ערוך (בסימן ער"ה): ואם יש אחר עמו (כלומר, אותו שרוצה לקרוא לאור הנר, אינו נמצא לבדו, אלא נמצא עמו אדם נוסף) ואמר לו (הקורא) תן דעתך עלי שלא אטה (תהיה לי כ"שומר" שאם אבא לגעת בנר, מייד תזכיר לי ששבת היום), מותר. והוא הדין אם אומר כן לאשתו. שהרי באופן כזה אין לחוש שמא יטה את הנר. וכן אם אותו אדם הממונה כ"שומר" קורא בעצמו מתוך הספר ביחד עם חבירו, גם כן יש להקל בזה, מפני שאין לחוש ששניהם יטעו ויבואו להטות את הנר.
אולם כל זה דוקא באופן ששניהם קוראים באותו ענין כגון שלומדים יחדיו, שאז כל אחד שם לב למעשיו של חבירו, אבל אם כל אחד קורא בספר בפני עצמו, אין להקל בזה. לפיכך, אם אירע שבליל שבת כבה אור החשמל מאיזו סיבה, ועדיין לא בירכו ברכת המזון, אין לקרוא מתוך ה"ברכון" את ברכת המזון לאור הנרות אלא באופן שיקרא עם אדם נוסף מתוך הספר, שאז כאמור אין לאסור לקרוא לאור הנר. (ומכל מקום אם הברכה שגורה על לשונו, רשאי לקרוא אף כשהוא לבדו, שהרי אינו צריך כל כך לאור הנר, וכפי שביארנו כבר).
ובענין זה שכתבנו, שמותר לאדם לקרוא לאור הנר כשיש אדם אחר השומר עליו שלא יטה, הביא בספר ילקוט יוסף מה שהקשה בשו"ת חתם סופר, שאם כן למה אסרו חכמים לשני אנשים לשוט בנהר בשבת, והרי גם איסור זה עיקרו מפני שחששו חכמים שמא יבא לידי איסור תורה, והרי כיון שהם שניים, בודאי אם יטעה אחד וישכח ששבת היום יזכירינו חבירו ולא יבא לידי איסור. וכן הביא מרן החיד"א בשם המהרי"ל שהקשה גם כן לגבי איסור רכיבה על הבהמה בשבת (שעיקרו מפני שחששו חכמים שמא יבא לחתוך ענף מהעץ תוך כדי רכיבתו), והרי אם הם רוכבים שניים, אם יבא אחד לחתוך זמורה, מיד יזכירנו חבירו.
ותירץ על זה המגן אברהם, שלא הקילו חכמים לקרוא בשניים אלא לדבר מצוה, כגון ברכת המזון או לימוד תורה, אבל לצורך דבר הרשות לא היקלו בזה כלל. ויש חולקים על המגן אברהם, ולדבריהם יש לתרץ באופן אחר.
