במשנה במסכת שבת (דף יא) שנינו, אסור לאדם לקרוא בשבת לאור הנר, וטעם האיסור בזה מבואר בגמרא (דף יב) שהוא מפני שחששו רבותינו שמא יטעה מחמת עיונו בספר ויטה את הנר,(דהיינו שבכדי להרבות את האור הבוקע מהנר, יטה את השמן שבנר על צידו, ובכך יכשל באיסור מבעיר בשבת שהוא איסור תורה.) ואמרו עוד בגמרא, מעשה ברבי ישמעאל בן אלישע שאמר, אני אקרא ולא אטה, מפני שהיה חלוק על דעת רבותינו שגזרו איסור בזה, ואמר אני אקרא לאור הנר וברור לי שלא אכשל ואטה, פעם אחת קרא לאור הנר וכמעט נכשל והטה, אמר,"כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר". והוא מפני שרבותינו לגודל חכמתם, ידעו לרדת לסוף דעתו של אדם, וידעו טבע בני אדם, ולפיכך בכל גזרותיהם גזרו מה שגזרו.
וזו לשון מרן בשלחן ערוך (סימן ער"ה): אין קורין בספר לאור הנר, ואפילו אינו מוציא בפיו (כלומר אפילו שאינו מוציא בשפתיו מה שהוא קורא, אלא קורא בהרהור הלב בלבד) שמא יטה את הנר. ואפילו הוא (הנר) גבוה עשר קומות שאינו יכול להגיע אליו, שלא חילקו חכמים בדבר. ומטעם זה יש לאסור אפילו הוא (הנר) בעששית או קבוע בחור שבכותל (שבקיר) וכן בנר של שעוה.
ומבואר בפוסקים שהוא הדין לגבי כל דבר שמצריך עיון, כגון לבדוק את חוטי הציצית אם הם כשרים וכדומה, שאסור לעשות כן לאור הנר ביום השבת. אבל דבר שאינו מצריך עיון רב, מותר לעיין בו לאור הנר. לפיכך הרוצה לעיין בליל שבת בשעונו בכדי לדעת מה השעה, רשאי לעשות כן לאור הנר, מפני שאין הדבר מצריך דקדוק כל כך בכדי שנחוש להטיית הנר. וכן כל דבר השגור על לשונו של האדם הקורא, כגון פיוטים שהוא רגיל לאמרם בכל שבת וכיוצא בזה, מותר לקרוא בהם לאור הנר, מפני שאינו צריך כל כך לאור הנר בכדי שנחוש שמא יטה.
ומכללם של דברים אנו למדים, שמי שקם משנתו בליל שבת, אחר שכבה כבר האור על ידי "שעון שבת", אסור לו לעיין בספר וכיוצא בזה לאור הנרות שמא יטעה ויטה את הנרות. ואף על פי שבנרות של שעוה (פרפין) המצויים בזמנינו לא שייכת כל כך גזירה זו, מכל מקום כתב מרן בבית יוסף שאף בנרות אלו שייך חשש שמא ימחוט ויחתוך ראש הפתילה,ואחר כך ידליקנו שוב בכדי ליפות את אור הנר ושוב נמצא נכשל באיסור הבערה בשבת, ולפיכך אין אנו יכולים לחלק בזה, וכל הנרות בכלל האיסור.
ולאחרונה הופיע ספר הליכות עולם למרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, ושם העלה להקל לקרוא לאור נרות של שעווה המצויות בזמנינו.
ובהלכה הבאה נבאר דין זה בענינים אקטואליים יותר.
