בהלכות הקודמות ביארנו, שהבא להריח מדבר שיש בו ריח טוב, צריך לברך עליו לפני שיריח.
ריח שאין לו עיקר
כתב מרן בשלחן ערוך (סימן ריז סעיף ג) מוגמר (שהוא בושם מעושן, שנקלט בבגדים), אין מברכין על הריח שנקלט בבגדים, לפי "שאין לו עיקר", אלא ריח בלא עיקר. כלומר, אין לברך על ריח הנמצא לפנינו, כאשר עיקרו, שהוא הדבר שממנו יצא הריח, אינו נמצא לפנינו. ויש לברך רק על גוף הבושם, ולא על הריח שנדף ממנו ונקלט בדבר אחר.
ולכן אדם ששם על ידו בושם עם ריח טוב, והבושם התייבש והלך לו, אבל ריחו הטוב עדיין נודף, אין לברך על אותו הריח היוצא מידו, לפי שריח זה אין לו עיקר, שהרי היד, יבשה היא, ומי הבושם שהם עיקרו של הריח, כבר חלפו הלכו להם.
אבל בזמן שהבושם עצמו נמצא לפנינו, כגון שהוא נמצא בבקבוק, בודאי שיש לברך עליו שהרי עיקרו לפנינו.
בושם סינטטי
ונחלקו פוסקי זמנינו אודות הבשמים המיוצרים כיום מחומרים סינטטים, שאין בעצמותם ריח טוב, ורק על ידי הפרדה כימית וכיוצא בזה הם נותנים ריח טוב, האם יש לברך עליהם ברכת בורא מיני בשמים, מכיוון שכעת הם מפיצים ריח טוב, או שאין לברך עליהם מפני שמתחילת בריאתם אין בהם ריח, ויהיה נחשב הדבר לריח שאין בו עיקר?
וכך אמנם פסק בספר שמירת שבת כהלכתה בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שמי בושם שנעשו על ידי הפרדה כימית, יתכן שאין לברך עליהם ברכת הריח, שהכל נעשה באופן מלאכותי. וכן פסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה על הלכות ברכות, עמוד שיג), כתב בזו הלשון: אולם למעשה נראה לי שאין לחוש כלל לדבריהם, ויש לברך על מי בושם בורא מיני בשמים, ולא אכפת לנו על עיקר מי הבושם מאין באו, אם מדבר שמברכים עליו ברכת הריח או לא, שהרי כתבו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך, "שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצי בשמים", אף על פי שמעיקר הדבר לא היה בו ריח טוב אלא מחמת כבישתו וטחינתו. וכן פסקו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל והגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל. וכן כתבו עוד מאחרוני זמנינו.
ולכן להלכה יש לברך על מיני בשמים המצויים בזמנינו ברכת "בורא מיני בשמים". וכן נהג מרן זצ"ל, שכמה פעמים בירך בזמן ההבדלה ברכת בורא מיני בשמים על מי בושם בבקבוק המצויים בזמנינו.
ואף שבאמת יש בדבר זה מחלוקת גם בדעתו של מרן זצ"ל. מכל מקום על פי האמת נראה, כי יצירת בושם בצורה מלאכותית, דומה בדיוק ליצירת הבושם על ידי הפרחים והאילנות, כי גם יצירת הבשמים הטבעיים נעשית על ידי עירוב כמה דברים שמצד עצמם אין בהם ריח טוב, שהרי כל הצמחים שריחם טוב מפיקים את ריחם מן האדמה ומן המינרלים ושאר היסודות הטבועים בה, שאין בהם ריח טוב. ובכל זאת הדבר פשוט שיש לברך על הריחות הללו את הברכה הראוייה להם. ולכן קשה לחלק בין ריח שנוצר באופן טבעי לריח שנוצר על ידי בני אדם באופן הדומה ממש למה שנעשה באופן טבעי.
ועוד, שהדבר ידוע שהרבה ממיני הבשמים המצויים בזמנינו, עשויים מתערובת בשמים שבכללם גם בשמים טבעיים לחלוטין, כמו מושק וכיוצא בו, וכפי שמצהירים היצרנים. לכן למעשה נראה יותר שיש להורות לברך על בשמים אלו "בורא מיני בשמים", ובפרט אותם היקרים והאיכותיים. (וראה עוד בספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רפז, ובהלכה ברורה חלק יא עמוד פד).
