שאלה: האם מותר להניח או לרסס רעל נגד מזיקים בשבת?
תשובה: שאלה זו, תלויה בנידון אחר שאינו קשור בכלל להלכות שבת. והדברים מעט מורכבים. לכן, כעת נבאר את אותו הנידון, ומחר בעזרת ה', נסביר את הקשר להלכות שבת, ונגיע למסקנת ההלכה לגבי ריסוס או הנחת רעל לפני מזיקים בשבת.
הנחת בהמה לאכול עשב בשבת
מותר לאפשר בשבת לבהמה, לרעות במקום שיש בו עשבים, על מנת שהבהמה תאכל מן העשבים, אף על פי שהבהמה תולשת מן העשבים כדי לאכלם, בכל זאת הדבר מותר בלי פקפוק.
והקשו רבותינו האחרונים, שלכאורה הדבר עומד בניגוד להלכה אחרת בדיני ממונות:
כי בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שצד) נפסק: "המעמיד בהמה על גבי תבואה של חבירו, חייב לשלם מה שהזיקה". כלומר, מי שהניח בהמה כדי שהיא תאכל מהתבואה של חבירו, הרי הוא חייב לשלם את הנזק ממה שאכלה הבהמה.
נמצא אם כן, שלגבי הלכות נזיקין, אנו משייכים את הנזק שעוללה הבהמה לאדם שהניחה שם. ואילו לגבי הלכות שבת, מעשה תלישת העשב של הבהמה, אינו שייך לאדם שהניח את הבהמה, שהרי למדנו שמותר לאפשר לבהמה לתלוש עשבים בשבת. וצריך הסבר מהו החילוק בין הלכות שבת לדיני נזיקין?
ובענין זה מצאנו שני הסברים בדברי הפוסקים:
דברי ה"אבן העוזר"
בספר אבן העוזר (סימן שכח) כתב, שהחילוק הוא, שלגבי נזיקין, הדבר הקובע את החיוב הוא ה"היזק", כלומר, התוצאה שנעשתה בפועל. ומאחר וכאשר בהמה עומדת על גבי עשב, הדבר ברור שהיא תאכל אותו, לפיכך האחריות על הנזק מוטלת על מי שהניחה שם, שהוא המזיק. אבל לגבי הלכות שבת, הדבר תלוי במחשבת האדם בשעת עשיית המלאכה (שהרי "מלאכת מחשבת" אסרה התורה), ומאחר והמניח בהמה על גבי עשב, אינו מתכוין לשום מלאכה, וכל כוונתו רק שתתמלא כריסה של הבהמה, ממילא לא שייך להטיל עליו את האחריות על מעשי הבהמה.
דברי הבית מאיר
לעומת זאת, בספר בית מאיר כתב להסביר באופן שונה: שלגבי הלכות שבת, לא שייך לומר שהאדם אחראי על מעשי הבהמה, מאחר ובהלכות שבת לא איכפת לנו מתוצאת המלאכה (שהעשבים נתלשו), כי לא הקפידה התורה, אלא שהאדם לא יעשה את המלאכה. וכל מלאכה שנעשית מאליה בשבת, ללא השתדלות מצד האדם, אינה אסורה. ולכן לגבי דיני נזיקין, אנו מטילים את האחריות על האדם, אבל לגבי הלכות שבת, אין אנו מטילים אחריות על האדם. (אמנם בודאי שאסור לעשות בשבת מלאכות ממש על ידי בהמה).
נמצאנו למדים, שלדברי ה"אבן העוזר" מה שקובע את החיוב במלאכות שבת, הוא מחשבת האדם בלבד, וכל שאין מחשבתו מכוונת לגוף המלאכה, אין איסור בדבר אם הוא גורם לכך שבהמתו תעשה את המלאכה. ואילו לדברי הבית מאיר, מה שקובע את החיוב במלאכות שבת, הוא טורח האדם והתעסקותו בעשיית המלאכה, אבל המלאכה מצד עצמה, כל שאינה נעשית על ידי פעולת האדם וכוונתו, אין בה איסור כלל בשבת.
לכן לכל השיטות, מותר לתת לבהמה לאכול בשבת עשב המחובר לקרקע. ובהלכה הבאה נסביר את השייכות בין נדון זה, לשאלת הנחת רעל נגד מזיקים בשבת.
