שתי שאלות: בבית הורי נהגו שלא לאכול פירות יבשים בפסח, וכעת לאחר שנשאתי ראיתי שבמשפחת בעלי אוכלים פירות יבשים בפסח, האם המנהג נכון? והאם נכון הדבר שאסור לגעת בחמץ שמוצאים ברחוב בפסח?
תשובה: כתב הרמ"א בהגהת השלחן ערוך (סימן תסז ס"ה) שנהגו שלא לאכול פירות מיובשים בפסח. ומקור המנהג הובא בדרכי משה, שנהגו בכמה מקומות שלא לאכול פירות יבשים בפסח, משום שהיו נוהגים לייבש את הפירות בסמוך לפת לחם בתנור. ועוד, שהיו נוהגים (וכן נוהגים עד עתה), להדביק קמח על גבי התאנים לייבשן. ולכן אסרו לאכול פירות יבשים בפסח.
אבל מנהג הספרדים ובני עדות המזרח להקל באכילת פירות יבשים בפסח. אולם הזהירו הפוסקים להשמר מתערובת חמץ בתאנים מיובשות, וכן הזהיר מרן רבינו הקדוש זצ"ל שלא לקנות בוטנים ואגוזים קלויים הנמכרים בשוק, אם אין עליהם השגחה מיוחדת לחג הפסח, שידוע שמערבים קמח במלח. (חזון עובדיה ח"ב עמוד סו).
ובכלל בדברי הפוסקים מצאנו דינים רבים לגבי מוצרי מזון שונים שמותר להשתמש בהם בפסח ללא הכשר. אולם פעמים רבות שהדברים היו נכונים רק בשעתם, אבל כיום, שתעשיית המזון השתכללה לאין שיעור, הרבה פעמים קיימים חששות בכל מוצר מזון, ובפרט בימי הפסח. לכן נכון להזהר שלא לקנות מוצרים לימי הפסח, אם לא שיש עליהם תעודת כשרות איכותית לימי הפסח.
ולגוף השאלה, נראה שמשפחת השואלת נהגו כמנהגי האשכנזים, שלא לאכול פירות יבשים בפסח. ועליהם להמשיך במנהגם. אבל הבעל, שהוא ספרדי, נהג להקל בדבר. ויוכל להמשיך במנהגו כפי שכתבנו.
ולענין השאלה השנייה. מי שהיה הולך בדרך, וראה לפניו פת לחם וכדומה, אינו רשאי להרים את הפת, להניחה בצד הדרך וכדומה. משום שגזרו רבותינו שלא להגביה את החמץ, שמא יבוא לאכול ממנו. וכתב הריב"ש (רבינו יצחק בר ששת) בתשובה (סימן תא), שאפילו אם מרים את החמץ ומכוין בפירוש שלא לזכות בו, גם כן אסור להרימו, משום גזירת רבותינו שמא יאכל ממנו. וכדבריו פסק מרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה על הלכות פסח (עמוד סח).
ולסיכום: מנהג האשכנזים שלא לאכול פירות יבשים בפסח. והספרדים לא נהגו בזה איסור. ואין להרים חמץ בפסח כשמוצאים אותו ברחוב, משום גזירת רבותינו, שמא יאכל ממנו.
