תשובה: רבותינו בגמרא במסכת תענית (דף ז.) דרשו על הפסוק שנאמר בספר ירמיהו "חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ", חרב (כלומר דין מיתה) על אותם העוסקים בתורה "בד בבד", ביחידות, בלי חברותא. ולא עוד אלא שנעשים טפשים, שנאמר "ונואלו", ולא עוד אלא שחוטאים. עד כאן דברי הגמרא.
ומכאן שמעיקר ההלכה, אסור היה לעסוק בתורה בקביעות לבד, משום שלימוד התורה הוא דבר מורכב, ויש בו כמה דרכים לפרש בכל ענין ודבר, ואדם העוסק בתורה לבדו, עלול לבוא לידי טעות, והטעות הולכת ומשתרשת בו, עד שטועה בכל דרכו בלימוד התורה, ומטעה אחרים אחריו. לכן אסור ללמוד בתורה בקביעות, אלא עם חבר, שמציל את הלומד מכל מכשול.
אולם כתבו המפרשים, שבזמן הזה שמצויים ביד כל אחד ואחד ספרים רבים, שמבארים כל ענין ודבר, ומביאים כמה צדדים לפרש, הרי שלא שייך עוד האיסור ללמוד לבד, כי אפילו אם יטעה הלומד, בכל אופן יעמוד על טעותו, מתוך הספרים. והרי הספרים נעשים כמו חברים של הלומד, ששם הגיונו בהם. וכן היה דורש מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ברבים, שהלומד בלילה, אף על פי שלא ימצא לו חבר ללמוד איתו, אין בדבר חשש איסור, מאחר ומעיינים בספרים, והם הם רבותינו וחבירנו. (וכמו שכתב בספרו הליכות עולם חלק שמיני בסופו).
גם הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו גנזי חיים הביא סמך לדבר, ממה שפירש המהר"ם מינץ את מאמר רבותינו "וקנה לך חבר", שהכוונה לספרים, הנכתבים בקנה, והם לנו חברים.
והוסיף על כך הגאון יעב"ץ (רבי יעקב עמדין בן צבי, בנו של החכם צבי), בהקדמה לסידורו, שהלומדים בארץ ישראל, לא שייך בהם איסור זה, מאחר והאויר של ארץ ישראל מחכים את הלומדים בה. ובזכות החכמה היתירה שיש לבני ארץ ישראל, רשאים ללמוד בה לבדם.
אולם למעשה יש להזהר בדבר, משום שאף שתלמידי חכמים היודעים ובקיאים בלימוד רשאים ללמוד לבדם, אין זו דרך ישרה לכל אדם, כי באמת מי שבראשית דרכו לומד לבדו, עלול בנקל לבוא לידי שיבוש. ולכן גם מרן רבינו זצ"ל היה מעיר לאנשים צעירים שלא ילמדו לבדם, פן יטעו בלימודם, ורק לעתים רשאים ללמוד לבדם. (וכמו שכתבנו בזה בספר אביר הרועים ח"א עמוד 141).
ובפרט בעלי בתים, הקובעים עתים לתורה, שעליהם להקפיד מאד, וכן על נשותיהם חובה קדושה לעורר אותם, שילכו ללמוד תורה מפי רב תלמיד חכמים ירא אלקים, שיורה להם נכונה, את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ועל ידי זה יזכו לרוב טובה בעולם הזה ובעולם הבא.
