תשובה: בהלכה הקודמת הזכרנו שאסור לדבוק וללמוד תורה מפי אנשים שאינם ידועים כתלמידי חכמים יודעי תורה אשר יראת ה' היא אוצרם, ובכלל זה האיסור להתקרב וללמוד אצל אנשים שאין הדבר ברור שהם תלמידי חכמים, ומציגים עצמם כמקובלים יודעי נסתרות ופועלי ישועות, אשר רובם ככולם אינם ראויים לכך כפי שהסברנו. וכעת נבאר מי הוא הראוי ללימוד הקבלה באמת.
נאמר בספר משלי (פרק כה) "כבוד אלהים הסתר דבר", ופירש רש"י, כבוד אלהים, כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית שהם סתרי תורה. ובגמרא במסכת חגיגה (דף יג.) אמרו, אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים, יועץ, חכם חרשים, ונבון לחש, ופירשו בגמרא, שר חמשים, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. ונשוא פנים, זה שנושאים פנים לדורו בעבורו (כלומר שבזכותו לא באה צרה לעולם). יועץ, זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. חכם, זה תלמיד המחכים את רבותיו. חרשים, זה שבשעה שפותח בדברי תורה הכל שותקים מרוב חכמתו. ונבון לחש, זה המבין דבר מתוך דבר, ראוי הוא למסור לו סתרי תורה שנאמרו בלחש. וכן פסק הרמב"ם, שאין ראוי לאדם לטייל בפרד"ס כלומר ללמוד סתרי תורה, אלא אם נתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע את דיני התורה, וכן פסק הרמ"א שאין לאדם לטייל בפרד"ס אלא רק לאחר שמילא כריסו בשר ויין, דהיינו ש"ס ופוסקים. וכתב הגר"א שמקור דבריו הוא מהגמרא במסכת חגיגה שהזכרנו. וכן כתב רבינו חיים ויטאל, תלמידו של רבינו האר"י, שתלמיד חכם העוסק בתורה לשמה, צריך לעסוק תחילה בתנ"ך ובמשנה ובתלמוד עד כמה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק בתורת הקבלה.
והגר"א מוילנא בפירושו לספר משלי כתב, שלא יתכן שאדם שלא למד ש"ס ופוסקים ככל הצורך ואינו בקי בהלכות ובדינים, שילך בגדולות ובנפלאות ממנו ללמוד סודות התורה. וכתב הרמב"ם, שאפילו רבותינו הגדולים חכמי הש"ס מרוב ענוה היו משתמטים מלעסוק בתורת הקבלה, וכמו שמצינו בגמרא, שרבי אליעזר ועוד מחכמי הגמרא נמנעו מכמה סיבות מלימוד הקבלה. ומכאן למדנו שלא כל הרוצה ללמוד קבלה רשאי ללומדה מפני גודל עמקותה וקדושתה.
והרמ"א בספרו תורת העולה כתב, שיש רבים מהמון העם שקופצים ללמוד בתורת הקבלה, אשר היא תאווה לעיניים, כמו הזוהר והריקאנטי ושערי אורה, אף שדבריהם סתומים ותחומים, ואינם מובנים על פי האמת, ולא עוד אלא שעינינו רואות בעלי בתים שאינם יודעים בתורה בין ימינם לשמאלם, ובחשיכה יתהלכו, והם קופצים ללמוד קבלה, וזהו משום שהדור יתום, ואסתרא בלגינא קיש קיש קריא (כלומר ,מטבע בודד בתוך חבית ריקה מעורר רעש גדול, אבל כאשר החבית מלאה מטבעות, אינה משמיעה קול רחש, כמו כן אדם ריק מתורה שיודע רק מעט קבלה מחולל רעש גדול) ועל זה ידוו כל הדווים, ויש מי שאחר שלמד מעט קבלה, מתפאר בה ודורש בדברי קבלה ברבים, ועתיד הוא ליתן את הדין. וכעין הדברים הללו כתב גם רבינו המהרש"א, וכן פסק בספר חיי אדם, שאסור לאדם ללמוד בחכמת הקבלה אלא אם כן מילא כריסו ש"ס ופוסקים, והוא גדול ביראת שמים, ועוסק תמיד בתורה, אבל מי שלא הגיע לכך, אסור לו ללמוד קבלה.
ורבינו יוסף חיים זצ"ל (בעל ספר בן איש חי) אשר מי כמוהו גדול בחכמת הקבלה, כאשר היה כבן עשרים וחמש, עלה בדעתו להתחיל ללמוד בתורת הקבלה, וכששמע הגאון רבי אליהו מני זצ"ל על כך, כתב לו מכתב למנעו מלימוד הקבלה. וכן היה מעשה בעוד רבים מגדולי הפוסקים, שלא התירו לימוד הקבלה אלא במלאת התנאים שהזכרנו.
וכל זה אף לאנשים יראי שמים ומקיימי מצוות, אבל מה שנמצא בזמנינו מכונים ללמודי קבלה, ולהפצת הקבלה, ולומדים שם בצוותא נערים ונערות יחדיו בגילאים שונים, ויתייצב גם השטן בינותם, בודאי שאינם הגונים ללימודי הקבלה, שצריך לזה קדושה וטהרה, וכבר אמרו בזוהר הקדוש דברים חריפים על המוסר סודות התורה וסתרי הקבלה לאנשים אשר יצר הרע שולט בהם. ואך למותר להאריך בזה בדברים ברורים וידועים. ויש להתרחק מאד ממכונים כאלה ומפקולטות ללמודי קבלה באוניברסיטאות, אשר אין בהם לא תורה ולא קבלה ולא יראה, ושומר נפשו ירחק מהם.
