שאלה: מנהגי בכל בוקר, שאני נוטלת ידיים, מתפללת שחרית, ואחר כך שוטפת פנים לקראת היציאה מהבית. האם אני נוהגת כשורה?
תשובה: במסכת שבת (דף נ עמוד ב) שנינו, "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר, כל פעל ה' למענהו". ופירש רבינו הרמב"ם (פ"ד מהל' תפלה), שלפני תפלת שחרית, צריך אדם לרחוץ את פניו ידיו ורגליו, לכבוד ה' יתברך.
אמנם, יש מרבותינו הראשונים שחלקו על פירוש הרמב"ם בזה. ולפי דבריהם, אין בזה חובה מיוחדת לפני התפלה דוקא. (ראה בבית הבחירה שם, ובהשגות הראב"ד ועוד). נמצא אם כן, לגבי השאלה, אם יש ענין לרחוץ את הפנים קודם התפלה דוקא, שלפי דברי הרמב"ם, יש להקדים את רחיצת הפנים לתפלה, ולפי דברי שאר הראשונים, אין צורך לעשות כן.
ומרן הבית יוסף (סימן צב) כתב, שהעולם לא נהגו כדברי הרמב"ם שכתב שיש "לרחוץ רגליו". וכתב שבודאי לפי מנהג העולם, אין אנו פוסקים כלל כפי פירוש הרמב"ם בזה. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים (והביאם בספר הלכה ברורה, בסימן ד). אולם כל זה דוקא לגבי רחיצת הרגליים, שלא נהגו להזהר בזה קודם תפלת שחרית, בפרט במקומותינו, שבדרך כלל רגלי האנשים מכוסות, אבל לגבי רחיצת הפנים, נראה שיש להזהר לרחוץ את הפנים קודם תפלת שחרית, וכן ראוי לעשות על פי דברי המקובלים האמתיים.
ובפרט בזמן הזה, שהורגלנו בעניני נקיות יותר מבדורות הקודמים, ולכן נכון להזהר לרחוץ את הפנים קודם התפלה, וכן לשטוף את הפה, או לצחצח השיניים, קודם התפלה, שלא להראות מגונה בשעת התפלה, ושלא להשתהות עם דבר המפריע לתפלה. וכלשון מרן השלחן ערוך (בסימן צב ס"ג) שכתב: "צריך קודם התפלה להסיר כל דבר הטורדו". ובבית יוסף (סוף סימן ד) הביא בשם הרב רבינו דוד אבודרהם, "נהגו לרחוץ פיהם, מפני שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה".
לכן לסיכום: נכון להזהר לרחוץ את הפנים ואת הפה קודם תפלת שחרית, ולא להקדים את התפלה לרחיצת הפנים. (מלבד בימי התענית, ובפרט ביום הכפורים). ובדיעבד, מי שהתפלל קודם שרחץ את פניו וכדומה, בודאי שתפלתו תפלה.
