בהלכה הקודמת ביארנו שאסור לסחוט בשבת פירות שיש אנשים שנוהגים לסוחטם לצורך משקה היוצא מהם, וכן ביארנו שמותר לסחוט ביד (ולא על ידי כלי) פירות לתוך תבשיל או מאכל, כגון לסחוט תפוזים על גבי סלט פירות, באופן שהמשקה נבלע ומתערב בתוך הפירות מיד אחרי סחיטתו, משום שאין האיסור לסחוט בשבת אלא כאשר מפרידים מן הפרי את החלק הנוזלי הנחשב "משקה", מן החלק המוצק הנחשב "מאכל", אבל כאשר החלק הנוזלי, כלומר, המשקה הנסחט, הופך מיד עם נפילתו לכלי שוב למאכל מוצק, לא שייך בזה איסור סחיטה.
ועתה נדון לגבי סחיטת לימונים בשבת, כי לכאורה לפי מה שלמדנו, היה ראוי לאסור בהחלט סחיטת לימונים בשבת, שהרי הדרך היא לסוחטן במקומות רבים, ואדרבא, עיקר יעודו של הלימון הוא לסחיטה לצורך המיץ שלו, שהרי אין רגילות לאכול לימונים. ואף על פי שלסחוט לימון ביד, על גבי מאכל, בודאי שיש להקל, וכמו שבארנו לדבי סחיטת תפוז, אבל לסחוט לימון לתוך משקה כדי להכין "לימונדא", או לתוך כלי ריק, לכאורה נכון לאסור.
אלא שבאמת כבר בזמנו של מרן הבית יוסף, נהגו במצרים לסחוט לימונים בשבת גם לצורך הכנת משקאות, ומרן הבית יוסף תמה על מנהג זה, שאפילו תלמידי חכמים גדולים נוהגים לסחוט לימונים, ואף אחד לא פקפק בזה. וכתב מרן הבית יוסף להסביר את המנהג, כי באמת לא נאסרה סחיטה, אלא כששותים את מי סחיטת הפרי, בלי תערובת משקה אחרת, כמו מיץ תפוזים ושאר מיצי פירות. אבל מיץ לימון, שאין הדרך לשתות אותו בפני עצמו, אלא רק על ידי תערובת מים וסוכר, (או לצורך תיבול מאכלים), אין איסור לסחוט אותו בשבת. וכן פסקו רבים מן הפוסקים, וכן פסק מרן בשלחן ערוך. אבל כנגדו קמו כמה פוסקים וערערו על דין זה, וכתבו להחמיר בסחיטת לימון בשבת.
לפיכך, מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל פסק, שאף על פי שבודאי העיקר להלכה שמותר לסחוט לימונים בשבת, אפילו לתוך משקה, ואפילו לתוך כלי ריק כדי להכין ממנו משקה או להשתמש בו לתיבול הסלט בשבת, וכדעת מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו. אבל מכל מקום, נכון לחוש לכתחילה לדברי המחמירים בזה, משום שאפשר להחמיר בזה בנקל. ולכן כאשר אדם שמכין לימונדא בשבת, ישים קודם בכלי את הסוכר, ויסחט על גביו את הלימון, שאז הלימון נבלע בסוכר, וממילא אין בזה שייכות למלאכת סחיטה, שהרי הסוכר הוא מאכל ואינו משקה, כפי שביארנו, ורק אחר כך ימזוג את המים להכנת הלימונדא. וכתב הגאון רבינו חיים פלאג'י, שאמרו סימן לזה: והנה "סולם" מוצב ארצה, ראשי תיבות, ס'וכר ל'ימון מ'ים. וכל זה על דרך חומרא, אבל מעיקר הדין יש להקל בזה כדעת מרן, אלא שנכון להחמיר בזה במקום שאפשר.
