נאמר במגילת רות, שבועז אמר לרות המואביה, שבאה לחסות להתגייר ולהפוך לחלק מעם ישראל: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו".
וצריך לבאר, מהי הכפילות בפסוק, שאמר בועז, "ישלם ה' פעלך", ואחר כך חזר ואמר "ותהי משכורתך שלמה", הלא הכל ענין אחד הוא, שישלם ה' פעלה של רות, וממילא תהיה משכורתה שלימה?
ויש לבאר, על פי מה שכתב בספר קול יעקב (הביאו מרן שליט"א בספרו מאור ישראל דרשות, עמוד קעו). ואלו דבריו:
שנינו במסכת אבות "שכר מצוה - מצוה". והסביר רבינו הרמב"ם: "דע, שאין לך שכר ותענוג רב, יותר מעונג המצוה עצמה וערבותה, גם בעולם הזה, והוא עונג לאין חקר בעולם הבא. ובכל זאת רוב בני האדם אינם מרגישים את מתיקות המצוה, והאושר הגדול הטמון בקיומה כאן בעולם הזה. והטעם לכך, משום שהנפש בעולם הזה מעורבת עם הגוף שכולו גשמי, ומעפר יסודו, ולכן הנפש אינה מרגישה כל כך את מתיקות המצוות. וכמו אדם שמחמת חוליו, הוא מפסיד את הטעם הטוב של המאכלים, כן הוא לגבי חולי הנפש, שגורם לחוסר הרגשת נעימות המצוות.
ומשל לאדם אחד, שראה את פני חבירו זועפים, וישאלהו, מדוע פניך זועפים? השיב לו, דע ידידי, כי בני יחידי אשר אהבתי הוא חולה זה כשלשה ימים, וכל אוכל תתעב נפשו, שאין לו תיאבון לאכול כלל.
מה עשה זה האוהב לחבירו, הלך בעצמו להפגש עם הילד, ואמר לו, בני, מדוע תגרום צער לאביך שאוהב אותך? ונכנס עמו בדברים, והבטיח לו, עשרה זהובים אם יאכל מן התבשיל שיביאו לפניו. וכן עשה, שאכל מעט מן התבשיל, וגם חתיכת בשר קטנה, וקיבל עשרה זהובים.
כיון שסיים אכילתו, הלך אל חבירו בשמחה, ואמר לו, אבשר לך ידידי, שעל ידי השפעתי על בנך, אכל בשמחה מן התבשיל. אמר לו האב, ספר לי איך היה בדיוק המעשה? איך השפעת על בני? ויספר לו כל הענין, שהבטיח לבנו עשרה זהובים, וכך הסכים לאכול.
אמר לו האב, ראה ידידי, שאדרבה, מתוך הסיפור שלך אנו רואים, כי בני חולה מאד הוא, כיון שהוא דורש סכום גדול של עשרה זהובים בשביל לאכול דבר שלכל בני האדם הוא טעים וטוב.
ולפי המשל מבוארים דברי רבותינו שאמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", כלומר, על האדם להגיע למדרגה, שתהיה לו הנאה מעצם קיום המצוות, גם בלי השכר הצפון לו לעולם הבא. כמו אותו ילד חולה, שלאחר שיבריא, יהנה מעצם אכילת המאכלים הטובים, גם ללא שכר עשרה זהובים.
וכן בועז אמר לרות, הלא שמעת בתי, שאמנם "ישלם ה' פעלך", כלומר, לעתיד לבוא תקבלי שכר על מעשה המצוות. אבל אני מזהיר אותך, "שתהיה משכורתך שלימה מעם ה'", כלומר, גם עצם עשיית המצות תהיה עבורך שכר, שתשמחי בקיום המצוות, שזכית לחסות תחת כנפי השכינה.
חג שמח, תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!
