יחד עם כל בני ירושלים, ותלמידיו של הרב זכרונו לברכה, אנו מבכים מרה, על פטירתו של הרב הגאון, מעוז ומגדול, מקים עולה של תורה, רבי יעקב יוסף זצ"ל. שנסתלק מאיתנו לאחר שנזדכך ביסורים קשים ומרים, ביום ששי האחרון, והוא בן ששים ושש שנים.
אוי לנו כי הושברנו, בראותינו את רבינו הגדול מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א, שבעוונותינו הרבים קבר את בנו, בצער גדול ודמעתו על לחיו. בודאי עוונותינו הטו כל אלה, יהי רצון שיבולע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
הרב זכרונו לברכה זכה ללמוד תורה מפי אביו, מרן רבינו גאון ישראל שליט"א, במשך עשרות בשנים. וזכה לצקת מים על ידיו באופן מיוחד. בצעירותו, היה מתלווה למרן שליט"א בשיעוריו, וממנו למד וכן עשה, שהחל מסתובב בכל הארץ, ומרביץ תורה לעדרים, עד השנה האחרונה, שהיה הולך במסירות נפש ממש, בחולשה נוראה, מחמת כובד מחלתו, והשתדל ממש בכל כחו שלא לאבד אף רגע אחד לבטלה, לנצל את זמנו היקר לזכוי הרבים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
המנוח עליו השלום למד בתחילה בישיבת פורת יוסף, אצל גדולי רבותינו הספרדים, רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ואחרים. והיה אהוב על רוב גאוני ירושלים, שחיבבוהו מאד. ומתוך קרבתו למרן אביו שליט"א, זכה להכיר באופן אישי את גאוני הדור שעבר. וכך כשדיברו עמו אודות אביו מרן שליט"א, שיספר אודותיו, היה מלא וגדוש בסיפורי הוד אודות אביו הגדול שליט"א, לפרטי פרטים, אך יחד עם זאת, בכל עת היו מוזכרים על לשונו שמותיהם של גדולי הדור שלפנינו, והדברים היו חקוקים על לבו, ובזכרונו הדגול לא החסיר פרט.
היה בעל מדות נפלאות, ובפרט התיחד בצניעותו ופשטותו, ובהנהגתו להאיר פנים לכל אדם. לכל שאלה היה מתייחס ברצינות ובכובד ראש, שומע את דברי השואל, ומשיב לו בסבר פנים יפות, בנחת ובשלווה, מתוך ענווה טהורה ויראת שמים.
נספר רק שתי עובדות מענין זה העולים בזכרונינו כעת.
מעשה ביהודי יקר, איש עסקים, שעבד אצל אדם אחר, שהיה סוחר גדול. ויהי היום, ואותו יהודי הסתכסך עם מעבידו הסוחר, והחליט להפרד ממנו, ולפתוח עסק עצמאי. אולם לא עברו ימים, עד שהסוחר תבע את מיודענו העובד לדין תורה (בבית דין לא מפורסם), מאחר והיו לו תביעות רבות כנגד אותו יהודי, שעבד אצלו במשך שנים רבות.
כשהגיעו לדין תורה, חשכו עיניו של אותו יהודי. מאחר והדבר היה ברור לו ומעל לכל ספק, שאחד הדיינים היושבים בבית הדין, לא היה ירא שמים בתכלית, הוא מקורבו ואוהבו של הסוחר, והוא חורש נגדו רעה, לעקל את הדין, ולפסוק נגדו.
בצר לו, הלך מיודענו אל הרב יעקב יוסף, ותינה בפניו את צערו, והיה זה לפני אחד השיעורים שמסר הרב. שאל אותו יהודי את הרב, האם ניתן לפסול את בית הדין מלדון במקרה כגון זה? השיב לו רבי יעקב, הקשב לשיעור שאמסור עתה, ותדע את התשובה. מיד נעמד הרב, ומסר שיעור שלם, במשך שעה שלימה, בדינים אלו, והוכיח כי על פי הדין, יש לו לאותו יהודי כמה אפשרויות כיצד להמלט מן הדין, ולדרוש ללכת ולהתדיין בפני בית דין אחר.
לאחר השיעור, קרא רבי יעקב לאותו יהודי, ולקחו עמו במכונית, עד שהגיעו למעונו של אב בית דין אחד מפורסם. נכנסו אליו יחדיו, והרב יעקב הציג את הבעיה בפני אב בית הדין, עד שהלה הדריך את אותו יהודי, כיצד יוכל להנצל מדיין שאינו הגון. ואכן הועילו הדברים מאד.
וכל זה כלפי יהודי, שרבי יעקב כלל לא הכירו עד אותו היום, וגם לאחר מכן לא היה ביניהם שום קשר.
עוד מעשה שראינו בעינינו, פעם הזדמן רבי יעקב לחתונת אחד מקרוביו. נגש אליו החתן הצעיר, ואמר לו בעזות: כאן אני אוכיח אותך על דבר לא טוב שעשית! שאל אותו רבי יעקב בחיוך, לאיזה דבר הנך מתכוין? אמר לו החתן, הנה יש לך קרוב אחד, שבניו מתחנכים בבתי ספר ממלכתיים, והוא אינו מקפיד לחנכם על ברכי התורה, ואתה לא עשית דבר בענין זה! שמע רבי יעקב ושתק.
והרי כל אדם, ודאי היה כועס על חתן כגון זה, שמעז פניו להעיר בחוצפה לרב גדול בישראל. לא כן רבי יעקב. שיום אחד לאחר החתונה, כבר החל בסבב טלפונים, לברר מהו מצבם הרוחני של קרוביו, והחל משפיע עליהם כפי מדת יכולתו, שיתחנכו בישיבות הקדושות, ויעסקו בתורה מתוך יראת שמים טהורה.
כך היה נוהג עם הבריות בהכנעה ובשלווה.
והיה מקפיד כפי כחו לעמוד בכל בוקר לתפלת שחרית עם הנץ החמה כמנהג ותיקין. ובימי הסליחות, אשרי עין ראתהו, איך שהיה עומד בסליחות במשך קרוב לשעתיים, במנין המיוחד של בני בבל, שאומרים את הסליחות במתינות בהתעוררות גדולה. ובכל חג וחג, היה דורש בהלכות החג, וכן בכל שיעוריו הרבים, היה מדבר בענינים אקטואליים, ומושך לב הציבור ללימוד התורה. ומשנתו היתה סדורה באופן יוצא דופן.
ראינוהו פעם בניחום אבלים, איך שנכנס אצל האבלים, והתעניין במצבם, מיד החל מדבר בשטף ובאופן רהוט, להסביר לאבלים ולאבלות את כל ההלכות הנוגעות אליהם, כדי שלא יהיו נבוכים לשאול. ואחר כך המתין מעט, לראות אם יש עוד איזה דבר שאינו ברור לאבלים. והכל בעדינות, בנעימות, ומתוך אהבת ישראל היתירה שהיתה בו.
וכך זכה לרשת ממרן אביו הגדול שליט"א, את רגש האחריות על בית ישראל. לא התעצל ללכת למושבים רחוקים, כדי להרביץ תורה. ובכל מגזר ומגזר היו לו תלמידים נאמנים, ששתו בצמא את דבריו. הן מתוך האנשים המתנגדים בכלל לבחירות, ששמעו דבריו בתוך שכונות ירושלים. ועד לישיבות של אנשי גוש אמונים המזדהים עם הציונות הדתית. וכן חסידי ברסלב, חב"ד, ועוד ועוד, כולם היו אוהבים את הרב, ובלבם הערכה מיוחדת לפעלו ולהנהגתו.
יהי רצון שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים, יחד עם שאר נשמות הצדיקים והחסידים, ויעמוד בתפלה על כל בית ישראל, ועל מרן אביו הגדול שליט"א, שנזכה לראות בביאת משיח צדקינו, ויאמר די לצרותינו, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.
