הלכה ליום חמישי ט"ז חשון תשפ"ג 10 בנובמבר 2022

ההלכה מוקדשת לעילוי-נשמת אימנו היקרה

חנה-חנינה בת כמיסה ז"ל

ולהבדיל לרפו"ש לאחינו היקר יעקב-עוזי בן חנה-חנינה שהינו מורדם-ומונשם חודשים ארוכים וישועת-ה'כהרף עין!

הוקדש על ידי

הבת, ימית

צידת תינוק, וצידת בעלי חיים מסוכנים בשבת

שתי שאלות: האם יש חשש משום "צידה" בשבת, כאשר תופסים ילד קטן בשבת שלא יברח, או כאשר תופסים אדם ומכניסים אותו לבית הסוהר בשבת? והאם מותר לצוד בשבת נחש ארסי כדי שלא יפגע בבני אדם?

תשובה: בהלכות הקודמות נתבארנו יסודות הלכות "צידה" בשבת. ובכללן, האיסור לתפוס בעל חיים בשבת, ולסוגרו בתוך כלוב וכיוצא בזה.

והנה לענין השאלה אם מותר לצוד אדם בשבת:
הנה בספר "קובץ" על הרמב"ם (פ"י הכ"ב) כתב, שמי שראה תינוק נופל בנהר בשבת, והשליך מצודה (רשת) להצילו, הרי זה עובר משום צידה בשבת (אולם מותר לעשות כן משום פקוח נפש. ועיין שם). וכן כתב בשו"ת אבני נזר (סימן קפט), שנראה ששייך איסור צידה בתינוק.

אולם בספר חמדת ישראל (דף סא) העיר על דבריהם, שהרי כדי שיהיה איסור צידה בשבת "מן התורה", צריך שיהיה הבעל חיים הנצוד, ממין, כלומר מ"סוג", שרגילים לצוד אותו, כמו דגים ועופות. אבל בני אדם, אין דרך לצוד כלל.

ולמעשה כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כז), שלא שייך איסור צידה במקרים כאלה. ואם תינוק טבע בנהר, אין חשש צידה בהצלתו. והוסיף עוד, שלדעתו יש מקום לומר שאפילו שאר בעלי חיים שטבעו בנהר, אין איסור להצילם בשבת, שהרי תיכף הם עומדים לטבוע, ואין כאן "צידה", והרי זה כמו מי שצד בשבת דג מת מן הים, שבודאי אין בדבר איסור צידה.

וכן הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' מא), שמותר לתפוס ילד קטן שבורח מהוריו, שהרי דרכו של הילד לחזור להוריו, והרי זה דומה לדין תרנגולות ואווזים שהזכרנו כבר, שכיון שהן רגילות לחזור לכלובן, אין בהן איסור צידה.

ומרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה (ח"ה עמ' קז) הביא דבריהם להלכה. והוסיף שבשו"ת שבות יעקב, מובא מעשה באחד שרצה לעגן את אשתו, ולברוח מעירו בשבת, כדי שלא יחייבוהו לתת לה גט, והורה הגאון בעל ה"שבות יעקב" לתפוס אותו, ולחבוש אותו בבית האסורים בשבת. ולא חשש בזה לאיסור צידה, כי הרבה חששו חכמים לתקנת עגונות. עיין שם.

ולגבי השאלה השנייה. נחשים ארסיים, וכן כלב שחולה בכלבת, או שיש חשש שהוא חולה בכלבת, יש לתפוס אותם או להרוג אותם אפילו בשבת, ואפילו שאינם רודפים אחרי אדם להזיקו, מותר להרגם. שכל ספק נפשות דוחה את השבת. וכן אם אין יש צורך לטלפן בשבת לשירות הוטרינרי וכדומה, שיבאו להורגו, מותר לעשות כן בשבת.

ואם הדבר ברור שהנחש אינו ארסי, ואין בנשיכתו חשש סכנה, אז הדין הוא, שאם הוא רודף אחרי אדם, מותר להרגו, כדי שלא יזיק, (כיון שאינו צריך את גוף הנחש, ולכן אין בהריגתו איסור מן התורה, רק מתקנת חז"ל, ובמקום היזק כזה, לא גזרו חכמים איסור על הריגתו). ואם אינו רודף אחרי אדם, מותר להרוג אותו באופן שיהיה קצת שינוי בהריגתו, כגון תוך כדי הליכה וכדומה. וכן מותר להניח עליו כלי, כדי שלא יוכל לברוח עד מוצאי שבת. (שם עמוד קכב).

שאלות ותשובות על ההלכה

נפלה טעות דקדוקית בדבריכם וכיון שמרן הגר"ע אמר בשיעור שאין זה סימן יפה לטעות בדקדוק, ובפרט שדבריכם מופצים לזיכוי הרבים וטעות עלולה להטעות, חשבתי שכדאי להודיעכם.
"בעל חי" פירושו אדם נשוי שעודו בחיים, ולכן צידת בעל חי פירושו כמו בסיפור שהבאתם, על בעל שניסה לעגן את אשתו.
אך בראשית דבריכם, כמובן, כוונתכם לצידת בעל חיים, שיש לקראו "בעל חיים".
אגב, הריבוי של "בעל חיים" הוא "בעלי חיים", כלומר הריבוי נקבע על ידי המילה הראשונה ולא המלה "חיים" כ"ד אב תשע"ב / 12 באוגוסט 2012

תודה רבה על התיקון החשוב. אולם יש לציין, כי בדברי רבותינו הראשונים המדקדקים, קוראים לבעל חיים ביחיד בעל חי. ראה לדוגמא בפירוש הרלב"ג שמואל ב פרק כד. וכן ברבינו בחיי ויקרא פרק כב. ובריטב"א חולין ק. ועוד הרבה.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה