אחת המלאכות שאסור לעשותן בשבת מן התורה, היא מלאכת "צידה".
וכל הצד חיה ועוף שדרך בני אדם לצוד מאותו המין, כגון צבי, או צפורים וכדומה, שיש בני אדם שצדים אותם, חייב משום חילול שבת מן התורה.
ומי שצד בעל חיים שאין דרך לצוד אותו, אף על פי שאינו עובר על על חילול שבת מן התורה, מכל מקום אסור לעשות כן מתקנת חז"ל שאסרו לצוד אף בעל חיים כזה בשבת.
לפיכך, מי שרדף אחרי צבי, עד שנכנס הצבי לבית או לחצר, ונעל בפניו את השער, הרי זה חייב משום חילול שבת. כדין מי המבעיר אש בשבת. וכן מי שהפריח עוף (צפור), והכניסה לכלוב, ונעל בפניה את הדלת, חייב. וכן מי ששלה דגים מן הים, או הכניס אותם לתוך ספל של מים וכדומה, חייב.
ומן התורה, אין איסור צידה, אלא כאשר צד את החיה או העוף באופן שלאחר מכן יהיה באפשרות האדם לתפוס את הבעל חיים בקלות. (ולא נכנס כעת לפרטי הדינים בזה). אבל רבותינו אסרו לצוד, גם באופן שקשה לתפוס את בעל החיים לאחר הצידה.
ולדוגמא, מי שהבריח דגים מן הים, או מאגם גדול, עד שנכנסו מעצמם לתוך בריכה של מים, עבר על איסור צידה בשבת. ואף על פי שעדיין קשה לתפוס את הדגים, שהרי יש באפשרותם להתחמק ממנו גם בתוך הבריכה, מכל מקום רבותינו אסרו לצוד בשבת אף באופן כזה.
וכן מי שרדף אחרי ציפור, עד שנכנסה לבית גדול ורחב ידיים, וסגר בפניה את הדלתות ואת חלונות הבית, אף על פי שעדיין קשה לתפוס את הצפור, מכל מקום אסור לעשות כן בשבת.
ומי שהבריח ציפור, עד שנכנסה לתוך הבית, אבל חלונות הבית פתוחים, אין בדבר איסור בשבת אפילו מדרבנן (כלומר, אפילו לפי תקנת חז"ל, אין איסור לעשות כן), שהרי הצפור יכולה לעוף ולברוח דרך החלונות. אבל אם סגר את החלונות, הרי עבר על איסור צידה בשבת. (חזון עובדיה שבת חלק חמישי עמודים צד – צה).
ולעצם החזקת עופות לא טהורים בבית לנוי ולשעשוע, כבר כתבנו בזה בעבר, שהבאנו שכל שמדובר במין בעל חיים, שלא סוחרים בו למאכל, אלא לנוי ולשעשוע, אין איסור לגדלו. ולכן מותר לגדל סוסים וחמורים ותוכיים וכיוצא באלו. (וראה עוד שם, עמוד צו).
וגם בימות החול, אין לצוד בעלי חיים החיים בטבע, באופן שעל פי החוק אסור לצוד אותם.