בהלכה הקודמת ביארנו, שמאכל חמץ, שהתקלקל עד שאינו ראוי למאכל, כגון פת לחם שנשרפה עד שנעשתה אפר, מותר ליהודי להחזיקה ברשותו בפסח. וכמו כן מותר לו ליהנות ממנה בפסח. וכל זאת בתנאי, שהמאכל נפגם מאד, עד שאינו ראוי אפילו לאכילת כלב, כפי שביארנו.
תערובת חמץ שנפגמה
תערובת חמץ, כלומר, דבר שאינו חמץ בעצמותו, (כמו לחם), אלא רק מעורב בו חמץ (עד שאינו יכול לגרום לדברים אחרים להחמיץ), כגון גבינה שמעורב בה מעט קמח, וכדומה, דינו שוה לדין חמץ ממש. שכל המשהה ברשותו דבר שמעורב בו חמץ, עובר משום "בל יראה ובל ימצא".
אולם יש חילוק בין חמץ ממש, כגון פת לחם, לבין תערובת חמץ. שפת לחם, אסור להשהותה ולקיימה ברשותו בפסח, אלא אם נפסלה לגמרי לאכילת כלב. אבל דבר שאינו אלא תערובת חמץ, מותר להשהותו ברשותו בפסח, כל שנפסל מאכילת אדם. אף על פי שעוד הוא ראוי לאכילת כלב.
והדברים מבוארים בלשון מרן השלחן ערוך (סימן תמב סעיף ד), שכתב בזו הלשון: "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, אף על פי שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד אחר הפסח". ומבואר גם כן שמותר ליהנות ממנו. וכן מבואר בדברי הרמב"ם (בפ"ד ה"ח), ושאר הראשונים אשר הובאו דבריהם בבית יוסף (בריש הסימן).
מזון לעופות, כלבים וחתולים
כפי שביארנו, כשם שאסור לאכל חמץ בפסח, כמו כן אסור ליהנות ממנו. ולכן אסור לתת לבעלי חיים מאכלים שהם חמץ בפסח, כיון שבאכילתם נגרמת הנאה לאדם.
ולפיכך, אדם המגדל בביתו בעלי חיים, ועליו להאכילם בימי הפסח, צריך להזהר ולהשמר מאיסור חמץ. ועליו לקנות עבור בעלי החיים מזון ללא חשש חמץ. ובפרט יש להזהר במזון לעופות ולכלבים וחתולים, שאף על פי שאינו ראוי כל כך למאכל אדם, מכל מקום אינו פגום לגמרי גם עבורם, ואסור להשתמש בו בפסח.
מזון לדגי נוי
אולם לגבי דגי נוי, הדין שונה. שהרי למדנו, שדבר שאינו חמץ ממש, כמו לחם, אלא רק "תערובת חמץ", אם אינו ראוי למאכל אדם, אף על פי שהוא ראוי לאכילת כלב, מותר ליהנות ממנו בפסח. וכן מותר לתת לבעלי חיים לאכול ממנו.
ומאחר ובדרך כלל המזון הנמכר עבור דגי נוי הוא פגום מאד בטעמו, ואינו ראוי למאכל אדם כלל ועיקר, וגם אינו עשוי כולו מחמץ, רק מעורב בו חמץ, והחמץ אינו ניכר בעין, לפיכך, אף שאסור בהחלט לאכול ממזון זה בפסח, מכל מקום הוא אינו אסור בהנאה, ומותר לתת אותו לפני דגי הנוי שיאכלו ממנו. וכל שכן כאשר יש ספק אם מעורב בכלל חמץ בתוך המזון, שאז יש להקל בזה בפשיטות.
ונכון להזהר במשנה זהירות, שלא יפלו פירורים מן המזון של דגי הנוי למקום שיאכלו ממנו אחר כך בני אדם. (וגם בשאר ימות השנה יש בתערובת זו חשש איסורים אחרים).
וככל הדברים הללו כתבנו לפני כארבע עשרה שנים, והבאנו שכן הורה זקן, הוא הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, שמותר להניח מאכל בפני הדגים בפסח, אף על פי שמעורב בו חמץ. וכן כתבו בשמו בספר אור לציון חלק שלישי (עמוד צב).
ובעצם הימים ההם, הראנו את דברי האור לציון למרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, והשיבנו שיעיין בהם וישמיענו אם אפשר לפסוק כן למעשה. ואחר כשעה הודיענו בטלפון שהדין ברור כדברי האור לציון. וכן הורינו למעשה לבעל חוות דגים שרצה להאכיל מתערובת זו לדגים שברשותו.
ובשנה שלאחר מכן, באו לפני מרן רבנו זצ"ל, ותמהו בפניו על הדברים שנכתבו על ידינו בשמו. ומרן זצ"ל הסביר היטב את הדין, והשיב שהצדק עמנו בהוראה זו. ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.
תרופות כשרות לפסח
טבליות וכדורים, נגד כאבי ראש וכדומה, אפילו אם יש בהם תערובת חמץ, (שמצוי שמייצרים אותך עם עמילן חיטה), אם טעמם פגום ללא ספק, וכבר נפסלו מאכילת כלב קודם הפסח, ובולעים אותם כמות שהם, מותר להשתמש בהם בפסח.
ומכל מקום, מכיון שיש מקום להחמיר בתרופות כאלו, אין להקל להשתמש בהם אלא אם מדובר בחולה שחלה ממש (אף על פי שאין בו סכנה), או בכדורי הרגעה לזקוקים לכך וכדומה, אבל אם הוא מיחוש בעלמא, אין להקל. וכל שכן שאין להקל בזה בויטמינים וכדומה. וכיום מצויים ויטמינים ושאר תוספי תזונה הכשרים לימות הפסח, ויש להשתמש אך ורק בהם.
ובארץ ישראל מתפרסמת מטעם הרבנות הראשית רשימת תרופות שאינן מכילות חמץ, ולכתחילה צריך להשתמש רק בתרופות כאלו, אפילו במקום חולי.
