שבוע ימים לפרעות שמחת תורה
הנה עודינו מלאי צער, על האסון הנורא שפקד אותנו בשבוע שעבר ביום שמחת תורה, כאשר בא אויב ומתנקש, ושחטו וטבחו מבלי רחם, עוללים ויונקים, בכעשרים עיירות מישראל, ה' ירחם, ועוד שבויים בידי מרצחי החמאס למעלה ממאה אנשים נשים וטף, וחיילינו מצויים במערכה, ה' ישמור צאתם ובואם לחיים טובים ושלום.
מובא במדרש שיר השירים (רמז תתקפו), "קול דודי דופק", כיון שישמיע קול השופר, כלומר שיתקרבו ימי הגאולה, עשרים זוועות באים לעולם, עשרה מקומות נהרגים, ועשרה מקומות נשרפין, מלמד שאין הפתח נפתח כלו כאחת, אלא אליהו ז"ל בא לעיר אחת ונעלם מחברתה ומדבר עם האיש ונעלם מחברו.
פירושם של דברים, שהאסונות שבאים על ישראל, הכל הוא דיבור מן השמים עמנו, שנתעורר לשוב בתשובה. וכאשר נשרפות עשרה עיירות, ונהרגים בעשרה עיירות, אנו מבינים שה' יתברך "מדבר איתנו", זהו קולו של אליהו הנביא שבא לבשר את הגאולה, ומודיע לישראל שעליהם לשוב בתשובה!
בעוונות הרבים אנו רואים ושומעים באמצעי התקשורת, אשר לא דעת להם ולא תבונה, ואינם שמים אל לבם באמת, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת? הם חוקרים במה נכשלו מערכות הצבא, ושמים אל כל יהבם על ענינים גשמיים, אינם זוכרים מה שנאמר, "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר", מאמינים אנו בני מאמינים, כי אין דין בלא דיין, ומשנתנה הרשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע, ורק עוונותינו הטו כל אלה, עלינו לשים את הדברים אל לבנו!
כאשר במשך שנה שלימה מתחלל שם שמים ברבים, כשיהודים רודפים ושונאים את דת ישראל, ובהסכמת רשויות נלחמים בקיום תפילות יום הכיפורים כפי מסורת ישראל, כאשר בפירוש נראים דברי הפסוק, שאנשים מישראל אמרו לָאֵל, סוּר מִמֶּנּוּ! וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ! מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ? הלא זה אשר גורם גם להמשך הפסוקים רחמנא לצלן, בפרוע פרעות בישראל! ה' ירחם! כאשר נאבקים מול מחיצה רעועה שבאה לסמל במשהו את מסורת ישראל לקדושה, הרי שאז, מחיצות ברזל שעלו מליארדים לא עמדו בפני מרצחים שפלים שבאו ברגליהם לפורצה!
שומעים אנו שאחד הישובים בדרום, שהוא ישוב שומר שבת, ובני הישוב ניצלו מן הפרעות בניסי נסים, ככבשה בין שבעים זאבים, וכאשר התפרסם שניצלו בזכות שמירת השבת, מיד מיהר "רב" אחד ואמר, חלילה לומר כן, זו רשעות לומר כן, אין הבדל בינינו לבין שכננו!
אוי להם לאזנים שכך שומעות! וכי אין אנו מאמינים שגדול כוחה של שמירת השבת להגן? וכי אין אנו מאמינים בשכר ועונש?
עלינו לשים לב, שה' יתברך מדבר איתנו! הרי לפני קרוב למאה שנה, בפרעות תרפ"ט, נטבחו באופן דומה למה שאירע עתה, עשרות בני ישיבה בעיר חברון, וכל גדולי אותו הדור, עוררו את הציבור, כי עוונותינו הטו כל אלה, ושם נטבחו אנשים צדיקים וישרים, ובכל זאת היה הדבר ברור בעיני הכל, שאין ספק שאילו היו ישראל מתוקנים וישרים, לא היתה באה עלינו צרה נוראה כזו!
אותם שנהרגו בעוונותינו הרבים, זכו למות על קידוש ה'. ומעשה אמיתי אירע השבוע, שאחד מן המשתתפים ב"מסיבה" שבאיה נטבחו, למד בעבר באחת הישיבות בדרום הארץ, וירד מן הדרך, עד שמצא עצמו באותה "מסיבה". במוצאי שבת האחרונה (במוצאי שמחת תורה, לפני שנודע בכלל שאותו בחור היה שם), ראה אותו אביו בחלום, והוא אמר לאביו, אבא, ראה כי עתה טוב לי, ואני לומד תורה בישיבה של מעלה!
לפני שחושבים על הקמת ועדת חקירה כדי לחקור את ראשי העם, הרי קודם לכן יש להקים ועדת חקירה רוחנית, שתמצא את הנגעים הרוחניים בעם ישראל, שהם הם אלו שגרמו לנו, שלתדהמת כולם, נכנסו המחבלים הארורים ובמשך שעות ארוכות טבחו ללא רחם. איה הוא צה"ל? איה מערכות ההגנה המשוכללות? "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה? אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם"!
עלינו לצאת מכל המחשבות השטחיות, על תליית האשמה בגורם כזה או אחר, (אף שגם לזה יש מקום וזמן), "אבל אשמים אנחנו", כל אחד ואחד צריך להתעורר בתשובה שלימה, במניעת שנאת חינם, בשמירת השבת, בלימוד תורה ובדקדוק המצוות, זו הערובה היחידה להצלתינו!
ולנו, עלינו לזכור היטב היטב, כי עונותיהם של ישראל, הן בין שומרי התורה והן בקרב אלו שאינם שומרי תורה, הם שמביאים פורענות לעולם, ועלינו להבדל מן הדברים הללו ומן המחשבות הללו. במה שנוגע לקירוב רחוקים, יש לקרב את מי שניתן בכל הכח, אבל בענין השקפת העולם, במה שנוגע למבט הנכון על החיים, עלינו לזכור כי תהומות פעורים ביננו, אנו יודעים שיש מנהיג לעולם, שהכל נעשה מאת ה' מן השמים, עלינו לחזק בדקי ביתינו מכל רע, ולשוב בתשובה שלימה לפני ה' יתברך.
האחדות שמבצבצת בכל פינה מעם ישראל לעת הזו, הרצון של כולם לסייע זה לזה, אות היא, כי ניצוצי הקדושה מנצנצים בכל איש אשר בקרבו נשמה יהודית, זו הזדמנות נכונה להרבות בתחינה לה' יתברך, בטרם ינטו צללי ערב, לפני ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו, יש להרבות בתפילה אל אל עליון, שיזרוק עלינו מים טהורים ויטהר ישראל מכל טומאותיהם, בשובה ונחת, ושב יעקב ושקט ושאנן ישראל ואין מחריד.
*--------------------------*
היום הוא יום ראשון, ל' בתשרי, הוא יום ראש חודש חשון. וכן מחר יום שני א' בחשון, הוא ראש חודש חשון.
אמירת יעלה ויבא בתפלות ראש חודש
בתפלות של ראש חודש, וכן בברכת המזון, תיקנו חכמים לומר נוסח "יעלה ויבא". וכפי שנדפס בסידורים.
שכח לומר יעלה ויבא בליל ראש חודש
מי ששכח להזכיר יעלה ויבא בליל ראש חודש, בין בלילה הראשון של ראש חודש ובין בלילה השני, אינו חוזר להתפלל שנית, (והטעם לזה מבואר בגמרא במסכת ברכות דף ל:, משום שאין מקדשין את החודש בלילה).
ואפילו אם נזכר ששכח לומר יעלה ויבא לפני שסיים תפלתו, אינו רשאי לחזור לברכת "רצה" ולומר יעלה ויבא, מכיון שהדין הוא שמי ששכח לומר יעלה ויבא בתפלת ערבית אינו חוזר, ואין זה מעכב את תפלתו, ולכן אינו רשאי לומר יעלה ויבא אלא כאשר עדיין לא סיים "ברוך אתה ה'" שבברכת "המחזיר שכינתו לציון". אבל אם אמר ברוך אתה ה', שוב אינו חוזר לומר יעלה ויבא, ויסיים ברכתו "המחזיר שכינתו לציון" עד סוף תפלת העמידה. (שו"ת יביע אומר ח"א סימן כב אות יג, ובספר חזון עובדיה חנוכה עמוד רס).
שכח לומר יעלה ויבא בשאר תפלות ראש חודש
ומי ששכח להזכיר יעלה ויבא בשאר תפלות ראש חודש, שחרית ומנחה, ונזכר אחר שסיים תפלתו, הרי זה חייב לחזור ולהתפלל שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", ולא סיים "המחזיר שכינתו לציון", יאמר מיד "למדני חוקיך" (שהרי הוא פסוק בתהלים, ברוך אתה ה' למדני חוקיך), ויחזור לומר "יעלה ויבא".
ואם נזכר אחר שסיים "המחזיר שכינתו לציון", ועדיין לא התחיל לומר "מודים", יאמר שם "יעלה ויבא" בין שתי הברכות. (עד המילים "כי אל מלך חנון ורחום אתה", ואחר כך ימשיך "מודים").
אבל אם התחיל בברכת מודים, שוב אינו יכול לומר יעלה ויבא במקום שנזכר. ועליו לחזור לברכת "רצה", ושם ימשיך כל נוסח התפלה עם אמירת יעלה ויבא.
ואם סיים לומר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי" האחרון שבתפלת שמונה עשרה (אחר אמירת אלהי נצור לשוני וכו'), ונזכר ששכח לומר יעלה ויבא, עליו לחזור לראש התפלה ולהתפלל שנית בתשומת לב מרובה, ששוב לא יארע לו שישכח לומר יעלה ויבא. (חזון עובדיה חנוכה עמוד רסה).
ומי ששכח לומר "יעלה ויבא" בראש חודש בברכת המזון, אינו חוזר לברך שנית.
