לשאלת רבים: בהיות ובימים האחרונים יצאו פירסומים אשר לא כן, בענין עמדותיו של מרן זצוק"ל בנושאים שונים, העומדות בניגוד לדברים מפורשים שהורה בימי חייו בשיעוריו, וכן בדרכו בקודש הבאה לידי ביטוי על ידי תלמידיו ובניו ממשיכי דרכו, הננו להודיע כי אין שחר לפירסומים הללו, ואין בהם אמת אפילו במקצת.
----------------------
שאלה: מי שמוגש לפניו סלאט ירקות, ומעורב בו בצל, והוא אינו אוהב בצל, האם מותר לו להוציא את הבצל ולפנותו לכלי אחר. וכן ילד, שמוגש לפניו מאכל, ומעורב בו מאכל שהוא אינו אוהב, האם מותר לאמו להוציא את המאכל שהוא אינו אוהב מן הצלחת?
בהלכות הקודמות דיברנו בענין מלאכת "בורר" האסורה בשבת. והזכרנו, שאין היתר לברור בשבת, אלא בשלשה תנאים: שיברור בידו, ולא יעשה כן על ידי כלי (כגון מסננת). ושיברור את האוכל מן הפסולת, ולא להיפך. ושיברור על מנת לאכול לאלתר (כלומר, מיד, ולא לאחר זמן).
ביארנו כבר, שלענין מלאכת בורר בשבת, אין צורך שיהיו מעורבים "אוכל" ו"פסולת" ממש. אלא כל דבר שהוא אינו חפץ בו באותה שעה, נחשב כפסולת לעומת הדבר השני. ולכן, מי שמונחים לפניו בקערה תפוחים ותפוזים, והם מעורבים יחד, והוא חפץ רק בתפוזים, אסור לו להוציא את התפוחים מהקערה, שהרי הוא בורר פסולת מתוך אוכל.
ומעתה, מי שהוגש לפניו סלאט ירקות, ובסלט מעורבות חתיכות בצל, והוא אינו אוהב בצל, אסור לו להוציא את חתיכות הבצל מן הסלאט ולאכלו, הואיל והוא בורר פסולת מן האוכל. אלא יאכל את שאר הירקות, ויותיר את הבצל לבדו.
וכן ילד שהוגש לפניו דבר מאכל, כגון אורז עם אפונה, והוא אינו אוהב אפונה, אסור להוציא עבורו את האפונים מן האורז, משום שהאפונים נחשבים פסולת כלפיו.
אולם יש אופן שיש להקל בזה, שאם אמו או אביו של הילד מוכנים לאכול את האפונה, הרי שכלפיהם האפונה נחשבת "אוכל", ולכן מותר להם להוציא את האפונים מן האורז, ולאכלם.
וכמו כן כתב מרן הרב זצ"ל, שמי שאוכל סלאט, ומעורב בו בצל, והוא אינו אוהב בצל, אבל חבירו אוהב בצל. מותר לו לברור את כל הבצל עבור חבירו המעוניין בו, ואין בזה איסור משום בורר.
