נאמר בתורה (שמות יג.) לעניין ימי חג הפסח "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבוליך".
ולמדו רבותינו ממדרש הפסוקים (במסכת פסחים כא: ועוד) שהחמץ בפסח אסור באכילה ובהנאה, ועל האוכל חמץ בפסח ענוש כרת, ואיסור חמץ בפסח חמור יותר משאר איסורים, שהרי חמץ אף באלף לא בטל, בשונה מאיסורים אחרים, ולמשל איסור דם, שאם נפל דם בקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל כדי שישים כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו והתבשיל מותר, ואילו חמץ אף אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם תבשיל, הכל אסור באכילה, מפני אותו פירור, ולכן יש להיזהר מאד בענייני חמץ בפסח, לקנות רק מצרכי מזון שאין בהם חשש חמץ, ושנמצאים תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי דתי כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו כל תערובת וכדומה, וכפי שכבר הוכח בעבר שאנשים נכשלו באיסור חמץ, משום שסמכו על החנווני, בזמן שאין לו כל נאמנות. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר עליו לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש כגון ליקר, אראק וכדומה.
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם במשך כל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם בחמץ, או שיכשיר את כלי החמץ לפסח. ובהלכה הבאה יבואר יותר.
