ההלכה מוקדשת לע"נ מו"ר זקן המקובלים רבי יצחק (כדורי) בן תפאחה זצ"ל
כשצולים את הכבד, פורש ממנו הדם שנמצא בתוכו, ולפיכן מותר לבשל את הכבד אחר צלייתו במים או בשמן, ואין בכך כלום, ולדעת הרמ"א, יש להחמיר ולשטפו אחר הצלייה לפני שמבשלו, ומכל מקום אף לשיטת הרמ"א, אם לא שטף את הכבד אחר הצלייה ובישלו, אין בכך כלום.
במה דברים אמורים, שמותר לבשל את הכבד אחר צלייתו? בכבד שלא עברו עליו שלושה ימים מזמן השחיטה עד לצלייתו, אבל כבד שעברו עליו שלושה ימים אין לאכלו אלא צלי, משום שכשעברו עליו שלושה ימים, כבר נקרש דם בתוכו, ואינו נפלט כולו על ידי הצלייה, וכשהוא מתבשל אחר צלייתו, הרי הוא פולט את הדם ההוא שבלוע בתוכו לתוך התבשיל, ולכן אסור לבשלו. אבל לאוכלו צלי בלא בישול מותר, שאף על פי שיש בתוכו דם קרוש, אותו הדם אינו אסור באכילה כשהוא בלוע בכבד, ורק כאשר הוא פורש מן הכבד הוא אסור באכילה. ויש לדעת שהרבה מן הכבדים הנמכרים בחנויות עברו עליהם כבר שלושה ימים, ואין לאכלם אלא כשהם צלויים, אבל לבשלם אחר הצלייה אסור.
וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שכבד שנכנס להקפאה (לפני שעברו עליו שלושה ימים) ממושכת, אין דינו כדין כבד שעברו עליו שלושה ימים, אפילו אם הוא נמצא בהקפאה זמן ממושך, ומותר לבשלו אחר צלייתו, כל שלא עברו עליו שלושה ימים כשהוא במצב מופשר.