נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קרא, כרתי, סילקא ותמרים. ופירש רש"י, מפני שהם ממהרים לגדול, וסימן טוב הוא לראותם בראש השנה.
מתי אוכלים את "הסימנים"?
כבר כתבנו באחת ההלכות בעבר, שאדם שאוכל פירות וירקות קודם הסעודה, מכניס עצמו בספק אם צריך לברך ברכה אחרונה, או שיצא ידי חובה בברכת המזון שאחר הסעודה. ולפי שאין לאדם להכניס עצמו בספק ברכות לכתחילה, הנכון הוא לאכול את מיני הפירות והירקות הנזכרים, בתוך הסעודה, אחרי אכילת כזית פת של ברכת המוציא. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.
האם יש לברך על "הסימנים"?
כשאוכלים ממיני הירקות בתוך הסעודה, לוביא, קרא, כרתי, סילקא, וכן כשאוכלים מראש הכבש בתוך הסעודה, אין לברך עליהם ברכת הנהנין, דהיינו ברכת בורא פרי האדמה וברכת שהכל, משום שברכת המוציא פוטרתם אפילו אם אוכלם בלא פת, שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות.
וכשאוכלים ממיני הפירות בתוך הסעודה, התמר, הרימון, והתפוח בדבש, יש לברך עליהם ברכת הנהנין, שהיא ברכת בורא פרי העץ, משום שאין דרך לאכלם עם הפת, ואינם נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.
סדר האכילה:
כך הוא סדר אכילת הסימנים בלילי ראש השנה: תחילה יקח בידו תמרה (תמר) אחת ויברך עליה בורא פרי העץ, ואם התמרים הם פרי חדש, יברך עליהם גם כן ברכת שהחיינו, (ויזהר שלא יניחם על השולחן בשעת הקידוש כשמברך שהחיינו, שלא יפטרם בברכת שהחיינו שבקידוש ויפסיד ברכתו עליהם, אלא יסירם מן השולחן בשעת הקידוש, או יכסם במפה.) ואחר כך יטעם מעט מהתמרה ואז יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויטעם עוד ממנה. (וכשאומר את נוסח ה"יהי רצון" יאמרנו בשם ומלכות (כלומר, יאמר בפירוש את שם ה' כפי שאומרים בכל הברכות).
ואחר כך יקח מהרימונים, ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון", ויטעם מהם. ואחר כך יקח מהתפוח בדבש ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
ואחרי שטעם מהתפוח בדבש, יקח מהרוביא ויאמר: "יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו ותלבבנו". ואחר כך יקח מהקרא (דלעת) ויאמר: "יהי רצון וכו' שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". (ויש נוהגים לאכול גזר עם הדלעת, שהרי אומר "גזר" דיננו.) ואחר כך יקח הכרתי בידו ויאמר: "יהי רצון מלפניך וכו' שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואחר כך יקח הסילקא (תרד) בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". ואחר כך יקח ראש כבש או איל בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליהם השלום."
כשרות הבשר
יש להזהר מאד בכשרות בשר או ראש כבש, שלא יקחנו אלא אם נודע לו בפירוש שהוא כשר, שנשחט על ידי שוחט מומחה ירא שמים, ושבבדיקתו הוברר שהוא "חלק", ואם אינו מוצא ראש כבש כזה, עדיף שייקח ראש עוף או דג או כל בהמה אחרת.
אכילת דגים
יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה. לפרות ולרבות כדגים, וכן הובא מנהג זה בשם רבי דוד אבודרהם, ומרן החיד"א הביא שאין לאכול דגים בראש השנה, משום ששמו "דג" נופל על לשון דאג, והביא סמך לזה מתיקוני הזוהר הקדוש. ומכל מקום כשחל ראש השנה ביום שבת, לא יבטל מנהגו בכל שבת לאכול דגים. ויש שנזהרים שלא לאכול אגוז בראש השנה, כי אגוז בגימטריא "חטא". ומנהג זה הובא על ידי הרמ"א בשלחן ערוך.
עבדו את ה' בשמחה, וגילו ברעדה
הסימן הנכבד ביותר מכל הסימנים שיש לנהוג בהם בראש השנה, הוא שתהיה הנהגתו של אדם בביתו בנחת ובשלום ובשמחה בימים אלה. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה עובד את ה' בשמחה מיוחדת ביום ראש השנה, והיה מתנהג באהבה ואחוה ובמאור פנים יוצאים מן הכלל עם כל הבאים בצל קורתו. אך ידע כל אדם להזהר מקלות דעת ושיחת חולין רבה ביום ראש השנה, שהוא יום הדין, ויש להרבות בעיקר בתורה ותפלה וקריאת תהלים וכדומה, איש לפי מהללו. וכבר אמר אחד הגדולים, כי העולם נזהרים שלא לאכול בראש השנה אגוז, כי אגוז גימטריא "חטא". אך אינם זוכרים כי גם ה"חטא" בעצמו, הוא בגימטריא "חטא".
מערכת הלכה יומית מברכת את כל המנויים והלומדים היקרים, בברכת שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, ותעלו מעלה מעלה בתורה וביראת ה', מתוך שמחה ובריאות ועושר ושלום וכל טוב.
תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!
