זו לשון הרמב"ם:הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה, או משאר אדם, ובדקן והחזירן לתוך בתי התפילין, אינו צריך לבדקן פעם אחרת אפילו לאחר כמה שנים, ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה, וכן היה הלל הזקן אומר (בתלמוד ירושלמי עירובין פרק י.) תפילין אלו משל אבי אמא הן.
ובספר אורחות חיים, הביא שיש מחלוקת תנאים אם אין צריך לבדוק התפילין אפילו אחר הרבה שנים, שיש סוברים שחייבים לבדקן כל י"ב חודש, דהיינו אחת לשנה, וכתב, "ושמעתי שחכמי צרפת נהגו לבדקן משנה לשנה, ובתשובות הגאונים מצאתי, שהמניחן תמיד (כלומר שמניח תפילין אלו בכל יום) אין צריך לבדקן אפילו לחמישים שנה, מפני שהאוויר שולט בהן תמיד ואינן מתעפשות מבפנים, אבל אם אין מניחן אלא לפרקים, צריכות בדיקה, וכן שמענו מחכמים וזקנים שיש לבדקן ב' פעמים בכל שבע שנים". עד כאן.
ולפי זה תפילין שלנו שאנו מניחין אותן בכל יום ויום, אינן צריכות בדיקה מן הדין, ורק במזוזה שהיא קבועה בקיר כל הזמן, חייבים לבדקה כל שלוש שנים ומחצה, וכן פסק מרן בשולחן ערוך.
אלא שיש מהפוסקים שכתבו, שמכיוון שבזמנינו מצוי שהתפילין נמצאות פסולות מחמת הזיעה שמקלקלת את האותיות, לכן מן הראוי לבדוק אף את התפילין פעמיים בשבע שנים כדין מזוזה.
ועל פי זה כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שבזמנינו שרבו סופרים ומגיהים שאינם מומחים כראוי בדיני תפילין ומזוזות, וכמה פעמים נמצאו פסולים באותיות שלהם לכן ראוי להחמיר ולבדקן בימי אלול, ובמזוזות יש להחמיר יותר, אבל מעיקר הדין אין חיוב לבדקן אלא פעם אחת בכל שלוש שנים ומחצה, וכן האריך בזה הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (סימן לט.) והעלה כן להלכה ולמעשה.
