הלכה ליום שלישי ט' אייר תשפ"ב 10 במאי 2022

שימוש בשמות הקודש

שנינו בפרקי אבות (פ"א מי"ג), הוא (הלל) היה אומר, ודלא מוסיף יסף, ודלא יליף קטלא חייב, ודאשתמש בתגא חלף.

ופירוש מה שאמר "ודאשתמש בתגא חלף", כתב רבינו עובדיה מברטנורא, זהו המשתמש בכתרה של תורה, שעונשו הוא שיחלוף מן העולם, שכן "תגא" בלשון ערבית פירושו "כתר". והביא עוד פירוש בזה. ואחר כך כתב, ואני שמעתי, שפירוש "דישתמש בתגא", היינו המשתמש בשם המפורש, חלף ואבד מן העולם, שאין לו חלק לעולם הבא. והיינו כגון אותם בני אדם שלמדו מתוך ספרי מקובלים את דרך השימוש בשמות הקודש לפעול פעולות על טבעיות, שאלו אין להם חלק לעולם הבא.

ומרן רבינו הגדול זצ"ל הזכיר בהקשר לכך את דברי הסמ"ק (מצוה ג') שכתב, שרבינו יהודה החסיד הזהיר את תלמידיו שלא ילכו לאיזו חופה של אחד מחבריהם, מפני שהיו לסטים בדרך והיה חשש שמא יגרמו להם נזק. ואותם התלמידים לא שמעו בקולו מפני שהיו יודעים שמות הקודש וידעו שאם יארע להם איזה דבר יוכלו להנצל על ידי שימוש בשמות הקודש. וכך אמנם עשו, ובאו עליהם לסטים לרוצחם ולשדוד את כל מה שהיה להם, והם הזכירו כנגדם שם המפורש והרגו את אותם הלסטים. וכשחזרו אחר שניצולו, אמר להם רבי יהודה החסיד, מה עשיתם? איבדתם את העולם הבא שלכם! אלא אם כן תשובו בתשובה שלימה, שתלכו לאותו המקום מבלי להזכיר את שם המפורש ותמסרו את נפשיכם להריגה. הלכו התלמידים ונהרגו. עד כאן המעשה. ולכאורה יש להתפלא הפלא ופלא על מעשה זה, שהרי איסור גמור הוא ללכת למקום שיש בו סכנה כזו, ואם כן, לא רק שאין זו תשובה על חטאם מה שהלכו לשם שנית, עוד נראה שיש בזה איסור גמור שמסרו נפשם להריגה בשביל כך.

ורבינו התשב"ץ בפירושו למסכת ברכות (דף ה:) עמד על שאלה זו, שהואיל והיתה סכנה ממש בהליכה לאותו המקום, אם כן איזו מן תשובה זו לעשות איסור נוסף? ותירץ שמכיון שעיקר התשובה היא שיבא אותו מעשה לידו ויתגבר על עצמו שלא לחטוא עוד, לכן לא היתה להם ברירה אלא ללכת שוב לאותו המקום כדי שיעמדו באותו נסיון שלא עמדו בו מתחילה. ומרן הרב זצ"ל העיר על זה שעדיין קשה מאד להבין איך היה מותר להם ללכת לאותו המקום, אחר שנאמר בתורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, שאסור לאדם למסור עצמו למיתה בשביל דבר כזה, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, שכל שאין באפשרותם לבא שוב לידי אותו מעשה, תשובתם היא בחרטה וקבלה לעתיד בלבד, ואין צורך שיבאו ממש לידי אותו נסיון. ונשאר בקושיא זו ללא תירוץ. ובפרט יש לתמוה על מעשה זה, שהרי אפילו בפעם השנייה שהלכו לאותו מקום שהיו מצויים בו לסטים, מסתבר שהיה עליהם להזכיר שוב שם המפורש בכדי שינצלו ממות בטוח, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. ומרן הרב חיד"א ביומנו מזכיר, שפעם אחת בא ערבי אחד בדרך שממה להורגו, ומכיון שלא נותרה בידו ברירה הזכיר כנגדו שם קודש והרגו, וזהו בלי ספק מפני שבמקום פיקוח נפש מותר להשתמש בשם קדוש. ועל כן אותו המעשה הנזכר בסמ"ק הוא צריך עיון להבין מה היה טעמו של רבינו יהודה החסיד באותה ההוראה. 

אבל איך שיהיה, ממוצא הדברים עלינו ללמוד כמה חמור ענין השימוש במה שקרוי "קבלה מעשית", שגם אם יש מישהו בזמנינו שאולי יודע להשתמש בשמות לצרכי רפואה וכדומה, יש להמנע מללכת לרופאי אליל כאלה המתחזים למקובלים ומלחשים, וכבר דיברנו בעבר מענין זה, כי שומר נפשו ירחק מכל אותם המוצגים כמקובלים ובאמת אין כל ידיעה כל מידת צדקתם ויושר דרכם ("באבות"), ואם אמת הוא יש להם איזו ידיעה בשמות הקודש, מסתבר יותר שהם גורמים נזקים בשימוש שהם עושים באותם שמות, כי אין זה משחק ילדים שבעת שמזכירים שם פלוני מיד באה רפואה לחולה וכיוצא בזה, אלא מדובר בנושא עמוק ומורכב, ומי שיש לו ידיעה קלושה בנושא, הוא מועד יותר לעשות נזקים ממה שיביא תועלת. וזאת מלבד גודל עונשו ורשעותו שהוא מחלל את שמו של הקדוש ברוך הוא לגדל את שמו. ואם איזה אדם נצרך לקבל ברכה וכדומה לאיזו ישועה, ילך לתלמידי חכמים אמיתיים שהם באמת יודעי תורה, ודעת הבריות נוחה מהם, שדרכיהם מתקבלות על הדעת, ומהם תורה יוצאת, והקדוש ברוך הוא שומע תפילתם באמת, ומי שדבק בהם וירא מהם הוא נדבק בשכינה הקדושה ממש, ואשרי חלקו. ושומע לנו ישכון בטח.

שאלות ותשובות על ההלכה

לא להתעלם מן הגמרא במסכת שבת דף ס׳, המאריכה בענין רפואה ע״י קמיעין.
והגמרא לא מחשיבה את זה ״כרפואת אליל״ 
ואין בזה שום איסור והראיה היא, שהרי מותר לצאת בקמיע לרה״ר ,בשבת ואין בזה איסור הוצאה. ב' אייר תשע"ב / 24 באפריל 2012

רוב הקמיעות, אינם בכלל שימוש בשמות הקודש, ולרוב יש בהם רק שמות של מלאכים, ותחינות וכדומה. ולא מביאים לפעולות על טבעיות כמו שניתן לגרום על ידי שם המפורש.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה