מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית"
השבת נקרא על קורח, דתן ואבירם, ואון בן פלת, שעמדו יחד, עם מאתיים וחמשים איש נשיאי עדה, קריאי מועד אנשי שם, שנקהלו על משה ואהרן בקריאה: "כל העדה כולם קדושים! ומדוע תתנשאו על קהל ה?". משה נבהל ונופל על פניו, דתן ואבירם עונים בחוצפה למשה, משה קם והולך לביתם של דתן ואבירם ואתו כל זקני ישראל, ומשה מכריז הכרזה דרמטית, "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מליבי, אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני, ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'". ואז העם רואה מחזה מזעזע ביותר, "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל, וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם, כי אמרו פן תבלענו הארץ, ואש יצאה מאת ה' ותאכל את חמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת.
אנו רואים את העונש החמור שניתן על המחלוקת בעם ישראל. קורח ועדתו נבלעו באדמה חיים, הם ומשפחותם, עם בתיהם ורכושם, ומאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת נשרפו חיים.
אך אם נתבונן היטב נראה, כי בתחילת הפרשה, בין מובילי המחלוקת, היה גם און בן פלת, ואילו בהמשך הפרשה הוא נעלם. רק קורח, דתן ואבירם היו בפרשה, וקיבלו את העונש. והשאלה נשאלת, לאן נעלם און בן פלת?
במדרש תנחומא על הפרשה, (פרק י') נאמר: "חכמת נשים בנתה ביתה ואוולת בידה תיהרסנה", אמר רב, חכמת נשים בנתה ביתה, זוהי אשתו של און בן פלת, כשחזר און מהאסיפה הראשונה של קורח ועדתו סיפר לה כי הוא חבר בכיר בוועדה למינוי קורח, וכי בתכניתם להוריד את אהרון הכהן ולמנות את קורח,, וכי עוד מעט, הוא יוזמן, לאסיפה שנייה. אמרה לו אשתו, מה לך ולזה? הרי אם אהרון יהיה כהן אתה תישאר תלמיד, ואם קורח יהיה כהן אתה תישאר תלמיד, אם כן, מה לך ולמחלוקת זו? אמר לה, אבל הבטחתי להם שאבוא לאסיפה הבאה, אמרה לו אשתו, שמע בקולי ואני אציל אותך, מיד נתנה לו לשתות יין ישן חזק, עד שנפלה עליו שינה, ושמה אותו לישון, אחר כך, סתרה את שערותיה וישבה בפתח ביתה, כך שכל מי שהגיע לביתו של און להזמינו, מיד שב על עקבותיו, (שכן אשתו ישבה שם בגלוי שיער), עד שהחליטו לוותר עליו. בינתיים, פתחה האדמה את פיה ונבלעו כולם באדמה, ואון בן פלת ניצל בזכות אשתו.ללמדנו, כי במחלוקת צריך זהירות יתירה, והחכם נזהר שלא להיכנס בכלל למחלוקת, ולא יאמר אדם, חכם ככל שיהיה, אני אכנס למחלוקת ואדע להיזהר ולצאת מזה בזמן, דבר זה לא יעמוד במבחן המציאות, וברור הוא שכל מי שנכנס לוויכוחים ומחלוקת לא ינקה, ומובטח לו שינזק, אבל החכם עיניו בראשו, שומר על עצמו ונזהר שלא להיכנס בכלל למחלוקת.
מסופר, על עגלון בעיר קטנה ברוסיה, שהיה העגלון היחיד בעיר, וכל הנסיעות או ההובלות שהיו לאנשי העיר היו נעשות דרכו, עגלון זה היה חרוץ, ועבד מבוקר עד ערב, וכולם היו מרוצים. לימים, הגיע עגלון חדש צעיר לימים לעיר, והחל אף הוא לעבוד בנסיעות והובלות, דבר שבא על חשבונו של העגלון הוותיק,
כעס העגלון הוותיק, וקרא את העגלון החדש אליו, והתרעם בפניו כי הוא גוזל את פרנסתו, לעומתו טען העגלון הצעיר, כי עבודה רבה יש בעיר, ולשניהם יש מקום לפרנסה בעבודה בעיר הזו. ישבו והתווכחו עד שהגיעו להסכמה, כי העגלון הוותיק ישאל את העגלון הצעיר שאלה בהלכות עגלונים, והיה אם ידע לענות, ישאר בעיר, ואם לא ידע לענות, יצטרך לעזוב את העיר. הסכים העגלון הצעיר, ומיד הקשיב לשאלה, הרצינו פניו של העגלון הוותיק, ופנה בשאלה לעמיתו, אמור לי! מה תעשה אם אתה מסיע בעגלה משפחה גדולה עם הרבה מזוודות וחבילות, וביום חורפי נכנסת בטעות, לדרך שיש בה בוץ רב, והסוסים ואופני העגלה נתקעו בבוץ ולא מצליחים לצאת, מה תעשה? מיד ענה העגלון, אכה את הסוסים חזק בשוט, עד שיתאמצו ויצאו מהבוץ! אמר לו העגלון הוותיק, הכית, ולא עזר, מה תעשה עוד? ענה הצעיר, אוריד את המזוודות והחבילות, ולעגלה יהיה יותר קל להיחלץ. אמר לו הוותיק, עשית זאת ולא עזר מה תעשה אז? מיד ענה הצעיר, אוריד את כל הנוסעים ואבקש מהם לדחוף את העגלה. אמר לו העגלון הוותיק, עשית זאת ולא עזר, מה עוד תעשה? נבוך העגלון הצעיר ואמר, יותר, אין לי מה לעשות! והסכים לעזוב את העיר, אך בטרם יעשה זאת, דרש לדעת מהעגלון הוותיק, מה באמת עושים במקרה כזה, מיד ענה לו העגלון הוותיק, "עגלון חכם לא נכנס לבוץ".
אף אנו, נלמד מוסר השכל ממעשה זה ונאמר "אדם חכם לא נכנס למחלוקת". אבל טיפש שלא שם לבו לזאת ונכנס למחלוקת, ספק רב אם יצליח לצאת ממנו, ואף אם בסופו של דבר יצא ממנו, הרי שיצא ממחלוקת זו בשן ועין. ישמע חכם ויוסף לקח, אמן.
שבת שלום
