שאלה: מדוע בליל שבת אומרים נוסח אחר בברכת "השכיבינו", ומדוע לאחר מכן אומרים "ושמרו בני ישראל את השבת"?
תשובה: בתפלת ערבית של ימות החול, לאחר ברכת "גאל ישראל", אומרים את ברכת "השכיבנו", ומסיימים "שומר את עמו ישראל לעד, אמן". אבל בברכת השכיבנו שבתפלת ערבית של שבת, כשמגיעים ל"והגן בעדינו", אומרים: "ופרושׂ עלינו ועל ירושלים עירך סוכת שלום, ברוך אתה ה' הפורשׂ סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, אמן".
והטעם שאנו משנים את נוסח הברכה בליל שבת, הסביר רבינו הטור (סימן רסז), שבליל שבת אין לחתום (לסיים) "שומר את עמו ישראל לעד", משום שכן מפורש במדרש, שבשבת אין צריכים שמירה (כלומר, אין צריכים להתפלל על השמירה), כי השבת שומרת. ובספר ילקוט יוסף לרבינו הגאון הראשון לציון שליט"א (עמוד תפה), הביא שכן כתב רבינו דוד אבודרהם (דף קמד), שאין לומר "שומר את עמו ישראל לעד", משום שאמרו במדרש שבשבת אין צריך שמירה, כי השבת שומרת. ועוד, שכן מפורש בתלמוד ירושלמי (פ"ד דברכות), שמה שאומרים "שומר את עמו ישראל לעד", זהו דוקא בימות החול, אבל בשבת אומרים "ופרוש עלינו סוכת שלום", וכן כתבו הגאונים. וכן נוהגים בקצת מקומות, אבל באשביליא ובטוליטולא (שמות ערים בספרד, סביליה וטולדו), נוהגים לחתום בשבת כמו בימות החול, ורק בימים טובים (חגים) אומרים "ופרוש עלינו סוכת שלומך", ואיני יודע למה חותמים בימים טובים כך, ובשבתות חותמים כמו בימות החול. עד כאן לשון רבי דוד אבודרהם.
גם בספר כף החיים הביא בשם הזוהר הקדוש, שבשבת אין צריך שמירה, ולכן יש לסיים את הברכה בנוסח שהזכרנו. ובספר חשק שלמה (סימן קפח) כתב, שהטעם שאומרים את הנוסח הזה בשבתות ובימים טובים, הוא משום ש"סוכת שלומך", הכוונה היא לסוכת עורו של לויתן, שעתיד ה' להושיב בתוכה את ישראל הצדיקים לימות המשיח, ואז יהיו כל הימים כיום שבת ומנוחה לחיי עולמים.
וכתב בספר שבולי הלקט (סימן סה), שבליל שבת אין צריך לבקש שמירה כמו בימות החול. והביא משל, למלך שהתרחק בטעות מחייליו, ונכנס לתוך עם אחר, ואז היה מפחד שמא מישהו מבקש את נפשו להורגו, לכן היה נוטל עמו לכל מקום את כלי הנשק שלו, והיה דרוך ומוכן לכל תקרית. אבל כשהגיע בחזרה לעירו ולשער מקומו, בין חייליו, אז הניח את נשקו האישי, שהרי סגניו ושריו נמצאים איתו כדי לשומרו. כך ישראל, כל ימות החול הם מפחדים, לפי שטרודים הם ואינם יכולים לשמור כל כך את המצוות ולעסוק בתורה, ומפני שאין להם כל כך זכות שתגן עליהם בימות החול, צריכים הם להתפלל שלא ינזקו מהמזיקים, ואומרים "ושמור צאתנו ובואינו לחיים טובים ושלום", ומסיימים "שומר את עמו ישראל לעד" כי התפלה היא כמו כלי נשק להגן. אבל כאשר מגיע יום השבת, כולם טורחים לכבוד השבת, איך לענג את השבת ולנוח ביום השבת, וגדולה היא זכות יום השבת שמגינה היא על הזוכרים לקדש אותו, ולכן אין צריכים שמירה, ודי להם לבקש על השלום. ולכן אומרים "ושמרו בני ישראל את השבת", שעל ידי זה שישראל שומרים את השבת, השבת שומרת עליהם.
