שאלה: האם יש ענין להדליק נר נשמה?
תשובה: רמז למנהג הדלקת הנר לכבוד הנפטרים נזכר במשנה במסכת ברכות (נב:) אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים. ובגמרא (נג.) פירש רש"י, כל מת שהוא אדם חשוב ומוציאים לפניו נר ביום לכבודו, אף אם הוציאוהו בליל מוצאי שבת אין מברכים עליו, לפי שנעשה לכבוד ולא להאיר. וכן נפסק בשלחן ערוך אורח חיים (סימן רחצ סעיף יב).
ובארחות חיים כתב וזו לשונו: כתב רבינו אשר, נוהגים שכל אחד מדליק נר בערב יום הכפורים לכפר על אביו ואמו, כי כבוד הוא להשם יתברך, שנאמר באורים כבדו ה'. ומנהג ישראל תורה הוא. עד כאן. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים. ומכאן נהגו שגם ביום הפטירה של אביו או אמו מדליקים נרות לעילוי נשמתם, מדי שנה בשנה. וכן כתב בשו"ת מהרש"ל (סוף סימן מו), שאם שכח להדליק נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת אביו או אמו, כמו שרגילים להדליק בכל ארץ אשכנז, מותר לומר לגוי להדליק הנר בבין השמשות, (כלומר כמה דקות אחרי שקיעת החמה, כשעדיין לא יצאו הכוכבים), שמאחר שהעולם נזהרים בהדלקת הנר לכבוד אב ואם, נחשב הדבר כצורך גדול, ולכן יש להתיר.
אולם לכל הדעות אין מנהג זה מצוה ממש, אלא מנהג טוב שנהגוהו משנים קדמויות ויסודתו בהררי קודש. ומעתה נראה, שלפי מה שכתבו הפוסקים לגבי נר שבת, שאפשר לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בנרות של חשמל (וכמו שביארנו בדין נרות של חשמל), כל שכן שבדבר זה שאינו אלא מנהג, אפשר לצאת ידי חובה על ידי נרות של חשמל. ובפרט במקום שנוהגים להדליק את נרות הנשמה לעלוי נשמת ההורים בבית הכנסת, שאז ריח השמן והשעווה מפריע לחלק מן המתפללים, שיש מקום גדול יותר לומר שעדיף להדליק את נרות הנשמה בנרות של חשמל. וכמו שנוהגים הלכה למעשה בהרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ועל כן העלה להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפשר לצאת ידי חובת מנהג הדלקת הנר לעלוי נשמת ההורים בנרות חשמל. וכן מצוה גדולה לתרום מעות לבתי מדרשות לצורך הוצאות החשמל והתאורה, שעל ידי זה יוכלו לעסוק בתורה, ובכך תגרם נחת רוח להורים הנפטרים ויהיו עליו למליצי יושר.
וכן הדין לגבי נר זכרון לגדולי ישראל, כגון אותם הנוהגים להדליק נר לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס, (בפרט בערב שבת, שהנר מוסיף אורה לכבוד שבת), שיש מקום למנהגם, ורשאים לעשות כן גם בנר חשמל, וזכות התורה תגן בעדם, כי נר מצוה ותורה אור. (וגם טוב הדבר לחינוך הילדים, שעל ידי מעשי האם, שמדליקה נר לכבוד נשמת הצדיק, מתעוררת בלבם האמונה בחכמינו זכרונם לברכה).
ויש לציין, כי עיקר הזכות להורים ולמורים בגן עדן, היא שיהיו בניהם ובנותיהם ותלמידיהם עוסקים תמיד בתורה, ואין לשער גודל השמחה והתועלת שמביאים בנים ותלמידים לנשמות קודמיהם על ידי עסק התורה, שמעלתה גדולה בהרבה מענין הדלקת הנר, (וכן מענין אמירת הקדיש), כי נר ה' נשמת אדם, שממשיכים בניו ותלמידיו לעסוק בתורה, ובפרט מי שעוסק בתורת רבותינו, שעל ידי זה שהוא עוסק בתורתם, שפתותיהם דובבות בקבר, וזכותם תעמוד לו עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
