בהלכה הקודמת נתבאר עיקר הדין של זימון לפני ברכת המזון. שאם שלשה אנשים או יותר, אכלו ביחד סעודה שיש בה פת לחם, חייבים לזמן לפני שיברכו ברכת המזון. וכמו שנתבאר.
והדבר ברור ששלשה שאמרנו, הכוונה שלשה אנשים גדולים, כלומר, שהם מעל גיל שלוש עשרה שנים ויום אחד, אבל שלשה ילדים קטנים, אינם רשאים לזמן לפני ברכת המזון.
ואם היו שני מבוגרים אוכלים יחד, ועמהם אוכל עוד ילד אחד שעדיין לא הגיע לגיל מצוות, נחלקו רבותינו הראשונים אם יש לצרף את הילד הקטן לזימון, או שאינו מצטרף לזימון. שלדעת הרי"ף והרמב"ם אפשר לצרף אפילו ילד קטן לזימון, בין אם מדובר בזימון של שלשה שאוכלים יחד, ובין אם מדובר בזימון של עשרה יחד (שאז מזכירים גם שם ה' בזימון כמו שביארנו בהלכה הקודמת). אולם גם לפי שיטת הרי"ף, אין לצרף לזימון אלא קטן שהגיע כבר לגיל שיודע למי אנו מברכים (כלומר, שמבין ענין ברכות, שאנו מברכים לה' יתברך). אבל קטן ממש, שאינו מבין למי אנו מברכים, אין מצרפים אותו לזימון, ואפילו לזימון של שלשה. (ואמנם לשיטת רבינו תם ועוד פוסקים, יש לצרף לזימון אפילו תינוק המוטל בעריסה, מכל מקום רוב הראשונים דחו דבריו ואין הלכה כמותו בזה).
ולדעת רבינו הרא"ש, אין לצרף לזימון אלא מי שהגיע כבר לגיל שלש עשרה שנים ויום אחד, אבל קטן אינו מצטרף לזימון, אפילו הוא יודע למי מברכים. וכדעת הרא"ש, פסק הרמ"א (בסימן קצט), וכן מנהג בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א, שאינם מצרפים לזימון ילדים כלל, עד שיגיעו לגיל שלש עשרה שנים שלמות.
אבל מרן השלחן ערוך פסק בזה כדעת הרי"ף והרמב"ם, שכך דרכו של מרן, שבכל מקום שראה מחלוקת בין שלשת עמודי ההוראה, הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, פסק כדעת הרבים. וכאן דעת הרי"ף והרמב"ם לצרף קטן לזימון, ולכן הלכה כמותם. וכן מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, שכאשר מסבים שני מבוגרים יחד עם ילד אחד שיודע למי מברכים, מצרפים אותו לזימון.
עוד מוטל עלינו לבאר, מאיזה גיל אפשר לצרף קטן לזימון לדעת מרן. כי הרי"ף כתב, שאפילו "בן תשע או בן עשר" כל שיודע למי מברכים מזמנים עליו. אבל הרמב"ם כתב, שדי בכך שיגיע הילד לגיל שבע או גיל שמונה, שמאז יש לצרפו לזימון.
ומרן הבית יוסף כתב לבאר בדברי הרי"ף, שלעולם מה שכתב הרי"ף בן תשע בן עשר לאו דוקא הוא, שהרי הרמב"ם כתב בן שבע בן שמונה, ולא משמע שיש מחלוקת בדבר זה, אלא ודאי שכל ילד שיודע למי מברכים מזמנים עליו, והוא משיגיע לכל הפחות לגיל שבע או שמונה, כל אחד ואחד לפי חריפותו.
ולפיכך להלכה לדעת מרן השלחן ערוך, יש לצרף לזימון כל ילד שמבין למי מברכים, והוא לכל הפחות בן שבע שנים.
ואף שמתחילה כתב מרן הרב זצוק"ל בספרו שו"ת יביע אומר חלק ב, שאין לענות אחר ברכתו של קטן אמן, אלא מגיל תשע שנים ואילך, שרק מגיל זה יש לתלות שהוא יודע היטב למי אנו מברכים, (וממילא נראה שהוא הדין לענין צירוף לזימון, שמכיון שאנו מברכים יחד עמו, צריך שתהיה זו ברכה הראויה לענות אחריה אמן), מכל מקום בספרו שו"ת יביע אומר חלק ח, כתב לבאר, שזהו דוקא בילד שמן הסתם אינו חריף במיוחד, כמו שהיה בדורות הקודמים, אבל בזמנינו, שכל הילדים לומדים היטב בבתי הספר את ענין הברכות, ולא קיימת כמעט מציאות של ילד שיוצא לעבוד ואין לו ידיעה למי מברכים, יש לתלות מן הסתם שכל ילד מגיל שש שנים כבר יודע למי אנו מברכים.
וכבר הזכרנו בעבר, שעל ההורים מוטל להדריך את ילדיהם, שידעו לנקות את עצמם היטב אחר שעושים צרכיהם, מפני שכל שאינם יודעים לנקות עצמם כהלכה, אין ברכותיהם ברכות, ואין לענות אחריהם אמן, וכמו כן אין לצרפם לזימון. ולכן, כל שידוע שהילד אינו נקי כהלכה, אין לצרפו לזימון, ואין לענות אמן אחר ברכותיו.
