הלכה ליום חמישי כ"ז שבט תשע"ז 23 בפברואר 2017

המשך ענין שבועות

בהלכה הקודמת הסברנו מהי השבועה שאמרה התורה שישבע אדם לחבירו בבית דין, וכתבנו כי שבועת התורה שהיו משביעים בבית דין היא שבועה בשם ה', שהיה הנשבע אומר שהרי הוא נשבע בשם ה' אלהי ישראל, שכך וכך הוא חייב לחבירו. וכיוצא בזה. והבאנו כמה מאיימים ומזהירים את הנשבע שלא ישבע לשקר, עד כדי כך שהרבה מאד בני אדם כשבאים להשבע בבית דין, מחליטים לוותר על הממון שהם תובעים רק בכדי שלא להזדקק לשבועה כל שהיא, אפילו על אמת.

ועתה נבא לדון במה שיש נוהגים להשתמש במטבע הלשון "נשבע לך" בשיחתם עם חבריהם, האם יש איסור בדבר, והאם יש תוקף לשבועות אלה.

נחלקו רבותינו הראשונים בתחילת מסכת שבועות, האם יש תוקף מן התורה לשבועות שהן בלא שם שמים. כגון, אדם האומר, אני נשבע שראיתי כך וכך, ולא אמר שהוא נשבע בה', האם יש בכך דין שבועה או לא. והסכמת כל הפוסקים, שאף אם נאמר שאין חיוב מלקות על שבועת שקר או שבועת שוא בלא הזכרת ה', מכל מקום איסור תורה יש בזה, כל ששבועתו אינה אמת, בין שנשבע על דבר שלשעבר, כגון, אני נשבע שראיתי כך וכך, ובין אם נשבע על להבא, הנני נשבע שלא אעשה כך וכך, או שאעשה כך וכך. הרי זו שבועה מן התורה. וכן פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן רלז) בזו הלשון: "האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו, הרי זה שבועה, אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי".

וממוצא הדברים אנו למדים, שמה שנוהגים קלי עולם או אנשים העושים כן מחוסר ידיעה, להזכיר לשון שבועה בכל יום תמיד, רעה גדולה הם מביאים על עצמם, כפי שהזכרנו כבר, כי בעון נדרים בניו של אדם חס ושלום מתים, ושייך ענין זה גם בעניני שבועות. ועונשו גדול מנשוא. ואפילו אם נשבע על אמת, הנה לא ימלט כי בהרגילו את עצמו תמיד בלשונות שבועה, סופו שיכשל באיסור שבועת שוא או שקר. ובפרט הנשבעים על להבא, כגון שאומרים שלא ידברו יותר עם פלוני, הם מועדים יותר להכשל בשבועות ובנדרים לשוא ולשקר, והרי הם בכלל הנשבעים לשוא ולשקר.

וכתבו הפוסקים, ובהם הגאון רבי אליעזר פאפו בספר פלא יועץ, שלא רק בלשון הקודש (עברית) אסור להשבע, אלא כמו כן בלשונות הגויים אסור להשבע. ולכן יש להזהר שלא יאמר אדם "באללה", בלשון של אימות הדבר, מפני שבלשון ערבית "וואלהי" ו"באללה", הם לשונות שבועה בהשם יתברך ממש. וכן בשאר לשונות הגויים שיש בהם עניני לשון שבועה בשם ה' או שלא בשם ה', יזהר כל אדם שלא יעלו על דל שפתיו לעולם.

וכן הנשבעים בחיי אביהם או אחיהם וכדומה, מלבד איסור שבועת שוא יש בזה גם חסרון כבוד כלפי מי שהוא נשבע בשמו בכל עת. ופירשו המפרשים "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", דהיינו, "לא ינקה ה'", אפילו את עון מי שישא את "שמו", את השם של עצמו, לשוא.

ונסיים במעשה בהגאון רבי עבדאללה סומך זצ"ל, רבה של בבל (עיראק) לפני למעלה ממאה שנה, שהוצרך פעם להשבע בבית משפט של הגויים שבועת שקר, שהיה בה ענין פיקוח נפש להציל את נפשות אחיו היהודים המעונים תחת עלילותיהם של שלטונות בבל שהיו שונאי ישראל אכזריים. ואף על פי כן לא רצה הגאון ז"ל להשבע לשקר, אפילו לצורך פקוח נפש. מה עשה?, הערים עליהם, שהרי לשון השבועה בלשונם הינו "ווַאְלָלה הִיא", והוא נשבע "וְולַא הִיא",  כלומר, ולא היא, בלשון ארמית, והם כמובן לא הבחינו בשינוי המועט בניקוד המילים שיצאו מפה קדוש. נמצא, שאפילו לצורך גדול יזהר אדם שלא ישבע כלל, וכל שכן בשם ה'.

ולסיכום: הנשבעים בכל עת בלשון "נשבע לך", הוא מנהג שטות ללא צורך, ויש בו סכנה גדולה להלכד בעוון שבועות שקר או שבועות שוא, כי שבועה בלשון זו, אף שאינם מכירים שם שמים, יש לה תוקף של שבועה ממש מן התורה, שחומרתה גדולה מאד.

שאלות ותשובות על ההלכה

איך אפשר לתקן אם אדם נשבע על משהו מסויים שלא יעשה ועבר על כך ? חשוב לציין לא שבועה בשם ה' חס ושלום א' כסלו תשע"א / 8 בנובמבר 2010

שלום רב!

ראשית כל, עליו לעשות התרה על אותו נדר שנדר. עליו ללכת לתלמיד חכם הבקי בעניני נדרים, שהוא ימצא פתח להתיר את הנדר, ויתירנו בפני שלשה. ורק אחר יש לחפש אחר תיקון לעון הנדר, שאחרי ההתרה יהיה קל יותר.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

איך מתירה אישה שנשבעה לשון שבועה ללא שם ומלכות? האם בעל היכול להתיר לה? ל' חשון תשע"א / 7 בנובמבר 2010


שלום רב!

אשה שנשבעה, אפילו אם נשבעה בלא שם שמים, וכגון שאמרה, אני נשבעת שלא אבשל יותר, וכיוצא בזה, בדרך כלל אין בעלה יכול להפר לה את השבועה.
 
בכדי שיוכל הבעל להפר את השבועה, צריך שיתקיימו כמה תנאים, ראשית כל, השבועה צריכה להיות מענינים שיש לבעל שייכות בהם, או שתהיה שבועה ששייך בה עינוי נפש. ויש בענין זה תנאים ופרטים רבים.
 
מלבד זאת, אין הבעל רשאי להפר את השבועה אלא ביום שומעו, כלומר ביום בו שמע את האשה נשבעת, אבל אחר כך אינו יכול להפר.
לפיכך בדרך כלל, כאשר האשה נשבעת, יש צורך שתלך בפני תלמיד חכם, היודע למצוא פתח וחרטה בכדי להתיר את השבועה, כדין התרת נדרים. ואותו תלמיד חכם יקבץ איתו עוד שני דיינים, ויתיר את השבועה. והחכם חייב לדעת מה היתה השבועה, בכדי שיוכל למצוא לה היתר. אבל שאר הדיינים אינם צריכים לדעת מהו תוכן השבועה.
 
האשה יכולה למנות את בעלה שליח עבורה להשאל על שבועתה. אולם, הבעל אינו רשאי ללכת ולקבץ בעצמו שלשה דיינים להתיר את השבועה, אלא רשאי להתיר את השבועה רק כאשר ראה שלשה דיינים היושבים ממילא יחד.
אין צורך שיהיו הדיינים דיינים בפועל, ודי בכך שיהיו שלשה אנשים כשרים היודעים מענין התרת נדרים ושבועות. אבל החכם המוצא פתח וחרטה, צריך שיהיה תלמיד חכם הבקי בעניני שבועות ונדרים.
 
לאחר ההתרה, יש להורות לאשה לתת סכום כסף לצדקה, ושתקבל על עצמה שלא תשבע יותר כל ימי חייה. יש לשים לב, שאם השבועה היתה מתוך כעס, צריך למצוא דרך שהאשה לא תגיע למצב לחץ כזה המביא אותה לידי שבועה.
 
אפילו במקרה בו מורה החכם שהבעל רשאי להפר את השבועה, רצוי להתירה לגמרי בפני שלשה, מפני כמה וכמה טעמים.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה