הלכה ליום רביעי כ"ו שבט תשע"ז 22 בפברואר 2017

שבועה בבית דין

שאלה: מתי אדם צריך להשבע לחבירו, והאם יש איסור במה שנוהגים רבים מהמון העם לומר לחבריהם "נשבע לך", על דברים של מה בכך?

תשובה: הנה עיקר שבועת התורה שנצטוינו בה, היא שישבע אדם לחבירו בבית דין במקרים מסויימים, וכגון, מי שחבירו ראובן טוען כנגדו, שהוא, שמעון, חייב לו אלף זוז, ושמעון טוען שאין הוא חייב לחבירו ראובן אלא חמש מאות זוז, הרי זה (שמעון) מודה במקצת, שאין הוא טוען שכל הטענה היא שקר, אלא אומר, מקצתה אמת ומקצתה שקר, אמרה התורה שישבע בפני בית הדין שאינו חייב אלא חמש מאות זוז, ויפטר משאר התביעה שכנגדו. וזוהי שמועת "מודה במקצת" שלמדוה רבותינו במסכת שבועות בפרק שבועת הדיינים. ויש עוד שבועות, מקצתן מן התורה, ומקצתן מדברי המשנה, ומקצתן מתקנת רבותינו חכמי הש"ס והבאים אחריהם.

ומי שנתחייב שבועה בבית דין, היו משביעין אותו בהשם יתברך. כלומר, כך היה אומר, הרי אני נשבע בהשם אלהי ישראל, או היה אומר, הריני נשבע במי ששמו רחום, או במי ששמו חנון, שאין אני חייב לחבירי אלא חמש מאות זוז. ואז היה משלם חמש מאות זוז ונפטר משאר הטענה.

ומובן השבועה בפשוטו הוא, שאומר שכמו שהשם יתברך הוא אמת, כמו כן הדבר הזה שאני טוען עליו הוא אמת. וממילא אם הוא משקר, הרי הוא מחלל את השם הגדול והנורא, ועונו גדול מנשוא.

ובשעה שנשבע, נותנים לו ספר תורה בידו, בכדי לאיים אליו, והיו נוהגים שמכניסים לבית הדין מיטה של מתים (היא האלונקה שלוקחים בה את המתים לקבורה), והיו מכבים את הנרות ומחשיכים את אולם בית הדין, ועושים עוד כיוצא בזה מפעולות המביאות את האדם לידי פחד והכנעה, שלא יכשל בעון שבועת שקר.

והיו אומרים לו, תדע, שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא", וכל העבירות שבתורה, לא נפרעים אלא מהחוטא לבדו, ואילו כאן, בעוון שבועת שקר, נפרעים ממנו וממשפחתו. ולא זו בלבד, אלא שנפרעים ממנו ומכל העולם כולו. ועוד, שעל כל העבירות שבתורה, אם יש לו זכות, הזכות תולה לו, שאינו נענש מיד, אלא ממתינים לו מן השמים אולי יחזור בתשובה, מה שאין כן בעוון שבועות, שנפרעים ממנו לאלתר (מיד). ועוד אומרים לחבירו שגורם לו להשבע, שיזהר שלא יגרום לחבירו להשבע, שכן כל המביא את חבירו לידי שבועה, גורם לו הדבר שהוא יורד מנכסיו ונעשה עני. ועוד האריכו בדברי הגמרא (שבועות לט.) והמפרשים בענינים אלה, מהו חומר איסור השבועה, ומדוע נענשים גם אנשים אחרים שלכאורה אינם שייכים לענין, כגון משפחתו ושאר בני האדם.

וכאשר משביעים אותו אומרים לו, דע לך, שלא על דעתך אנו משביעים אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין. כלומר, היו אומרים לו, שאפילו אם לפי דעתו מה שהוא נשבע הוא אמת, מכל מקום צריך שתהיה השבועה אמת על פי דעת בית דין. ומסבירה הגמרא (שבועות כט.) הטעם שתיקנו כן, משום מעשה שהיה "בקניא דרבא" (בנדרים כה:), שבבית הדין של רבא, הגיעו שני אנשים, ואחד מהם טען על חבירו שהוא חייב לו סך מסויים, וחבירו הכחיש את דבריו, וחייבו רבא להשבע על דבריו. מה עשה?, הלך לביתו וחזר משם עם מקל שרגילים להשען עליו, נגש להשבע בבית הדין, אמר לו לחבירו התובע, שיחזיק לרגע את המקל בכדי שיוכל להחזיק בידו את הספר תורה ולהשבע, לקח התובע את המקל, והנתבע עמד ונשבע בשם ה' שדבריו הם אמתיים. חבירו התובע כעס מאד בראותו שחבירו נשבע לשקר, והשליך את המקל ארצה מידיו, נשבר המקל וראו שהוא כולו מלא מטבעות. דהיינו, שאותו שנשבע, נשבע אמת, כי באמת נשבע שהחזיר לחבירו את הסך שלוה ממנו, אבל על דעת בית דין נשבע שקר, כי הם אינם מבינים את כוונתו השקרית. ולכן תיקנו שישבע על דעת בית הדין, שאז לא יועילו לו כל תחבולותיו.

וכתב רש"י, שבדורות האחרונים ביטלו את ענין השבועה בשם ה', לפי שעונשה גדול מאד, ולכן נהגו להשביע את האדם בדרך עקיפה, שאומרים לו הרי פלוני ארור וכו' אם הוא חייב לחבירו יותר מכפי שהוא מודה, והוא עונה, אמן. ואז, אף על פי שיש כאן חומר שבועה, מכל מקום אין הדבר חמור כל כך כמו שבועה בשם ה' ממש. והביא דבריו מרן השלחן ערוך בחושן משפט (סימן פז) בשם יש אומרים.

ובהלכה הבאה נשיב על השאלה, האם יש חומרה של שבועה, במה שנוהגים רבים מהמון העם לומר "נשבע לך" בכדי לאמת את דבריהם.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קַדֵּשׁ וּרְחַץ, כַּרְפַּס, יַחַץ, מגִּיד, רַחְצָה, מוֹצִיא מַצָּה, מָרוֹר, כּוֹרֵךְ, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן, בָּרֵךְ, הַלֵּל, נִרְצָה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מק......

לקריאת ההלכה

מתנות לאביונים

הזכרנו באופן כללי את מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים, והוא חיוב על כל איש ואשה. מה צריך לתת? מצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאים לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים. כמה צריך לתת? ירא שמים יתן מתנות לאב......

לקריאת ההלכה

אכילת מאכלי חלב אחרי אכילת עוף

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי שיש להמתין שש שעות בין אכילת מאכלי בשר לאכילת מאכלי חלב, משום שטבע הבשר שנשארות ממנו שאריות בין השיניים, וגם משום שהבשר נותן טעם בפה למשך זמן ארוך. כתב הרמב"ם (בסוף פ"ט מהלכות מאכלות אסורות), מי שאכל בשר, בין בשר בהמה ובין בשר עוף, לא יאכל אחריו (מאכל) חלב......

לקריאת ההלכה


אילו כלים טעונים טבילה

בהלכה הקודמת נתבאר שכלים הנקחים מן הגוי, כגון כלים שהיצרן שלהם אינו יהודי, חייבים טבילה במקוה טהרה לפני השימוש בהם. אולם יש לדעת שאין חיוב טבילה, אלא בכלים שהם "צרכי הסעודה", כגון כוסות וצלחות, קערות וקומקומים, וכיוצא בהם, שמשתמשים בהם לצורך אכילה ושתיה, אבל שאר כלים, כגון מספריים וכיוצא ב......

לקריאת ההלכה

כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח. והנה דיני הכ......

לקריאת ההלכה

החמץ בפסח – שנת התשפ"ב – תקנת מרן זצ"ל

אמרו רבותינו בתוספתא (פסחים פ"ג): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ועל פי זה נהגו רבני ישראל בכל הדורות, שבימים הללו, מפורים ועד פסח, מלמדים ברבים את הלכות הפסח, מאחר וכל אדם מישראל צריך להיות בקי בדינים רבים הנוגעים לפסח, בכשרות המאכלים והכלים, בסדר ליל פסח ועוד. מהות החימוץ......

לקריאת ההלכה

שבת זכור – דרשה מיוחדת

"זכור את אשר עשה לך עמלק" בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרובה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (שהשנה, שנת תשפ"ב, נקרא בפרשת ויקרא), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "......

לקריאת ההלכה