פסק מרן השולחן ערוך שאין מאמינים קטן על טבילת כלים, דהיינו אם נשלח ילד להטביל כלים, וחזר ואמר שהטביל הכלים, אין לסמוך על דבריו, ואפילו אם הגיע כבר לגיל חינוך, כל שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, או שתים עשרה שנה ויום אחד לבת, אינו נאמן על הטבלת כלים. ומכל מקום כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט'א, שדוקא לענין טבילת כלי מתכות אין להאמין לקטן על הטבלתם, אבל לענין כלי זכוכית שכל חיוב טבילתן הוא מדרבנן, אף קטן נאמן לומר שהטבילם.
כלים שהוטבלו כדת, ונתערב בהם כלי שעדיין לא הוטבל, ולא ידוע אילו כלים טבולים, ומיהו הכלי שנתערב בהם, יש אומרים שאינם צריכים טבילה, ויש אומרים שכולם חייבים בטבילה, ולדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט'א, יש להטבילם בלא ברכה, ומכל מקום אם הם כלי זכוכית, יש להקל שלא להצריכם טבילה כלל.
אף על פי שיש בחוץ לארץ גם יהודים רבים שיש להם בתי חרושת של גויים, מכל מקום, כלל יש בידינו 'כל דפריש מרובא פריש', דהיינו שיש ללכת אחר רוב בתי החרושת שהם של גויים, ולכן כל כלי המיוצר מחוץ לארץ ישראל צריך טבילה, ואף צריך לברך על טבילה זו, ואף על פי שבדרך כלל אנו אומרים 'ספק ברכות להקל', וגם כאן לכאורה הדבר לא יצא מדי ספק, שמא בעל בית החרושת הוא יהודי, ואם כן הכלי באמת פטור מטבילה, ונמצא שמברך ברכה לבטלה, מכל מקום כתב מרן הרב שליט'א, שמכיון שיש בידינו הוראה ברורה של תורתינו הקדושה ללכת אחר רוב בתי החרושת, נמצא אם כן שחיוב הטבילה הוא חיוב גמור מן התורה, ולכן יש להטביל כלים אלו בברכה.
