שנינו בפרקי אבות, משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע. ולכאורה, היה נכון יותר לומר, משה קיבל תורה "מאת ה'", שהרי לא הר סיני נתן למשה את התורה, ולכאורה אין כאן המקום לציין את המיקום הגיאוגרפי של מתן התורה, אלא ממי נתנה, כפי שאחר כך מתואר למי מסרה, ליהושע, ויהושע מסרה לזקנים.
וביאר מרן רבינו הגדול זצ"ל, כי יש להסביר את הענין על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש, שבשעה שבא הקדוש ברוך הוא לתת את התורה לישראל, היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו, זה אומר, עלי התורה ניתנת, וזה אומר, עלי התורה ניתנת, (וכמובן שאין הכוונה בזה שההרים עצמם הלכו ודיברו אלה עם אלה, כי ההרים הם דוממים, אלא יש לפרש הכוונה, שהמלאכים הממונים על אלה ההרים, רצו מאד שהתורה תינתן על ההר שבאחריותם. ויש בזה עוד פירושים שונים), תבור בא מבית אלים, וכרמל בא מאספמיא. אמר להם הקדוש ברוך הוא, "למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכון לנצח". כלומר, למה תעשו דין עם הר סיני, והרי כולכם בעלי מומים ("גבנונים") לעומת הר סיני. כלומר, קורא הקדוש ברוך הוא לכל ההרים הגאים, בעלי מומים. וסיני שאינו גאה, אלא עניו, שהוא נמוך מכל ההרים, נחשב שאינו בעל מום לעומתם. ומכאן אמר רב אשי, כל המתייהר, הרי הוא בעל מום.
ולפי זה יש ליישב את שאלתינו, במה שאמר התנא "משה קיבל תורה מסיני", כי הכוונה בזה, שלא תאמר, מה הטעם שזכה משה רבינו לקבל את התורה בהר סיני, ולא אדם אחר, על זה אמר, משה קיבל תורה "מסיני", שכשם שהר סיני זכה שעליו תנתן התורה מחמת ענותנותו ושפלותו, מזה הטעם זכה גם כן משה רבינו עליו השלום לקבל את התורה, כיון שהיה עניו מאד. וכמו שהעיד עליו השם יתברך, "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". ואמרו במדרש, מה תלמוד לומר "מכל האדם", אלא שהיה עניו מאד ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם מתגאים בה, כגון החכמה והנבואה והמלכות, ואף על פי שהיו בו כל המדות הללו, היה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ולכן כשאמר משה להקדוש ברוך הוא "מי אנכי כי אלך אל פרעה", אמר לו הקדוש ברוך, זה לך האות כי אנכי שלחתיך, שהיא הנותנת, בגלל שאתה ממעט את עצמך, אני שולח אותך ולא את איש אחר.
והנה במה שקרא השם יתברך לבעל גאווה בעל מום, מה שאין כן בעלי המדות אחרות, יש להסביר קצת, כי בעלי רוב המדות הרעות, אינם בעלי חסרון גדול כבעל הגאווה, שהרי מי שהוא כעסן, בנקל יוכל לדעת לכל הפחות את חסרונו שהוא כועס מהר. וכן מי שהוא קמצן, בתוך זמן לא רב, יבחין כי קשה לו לתת מממונו יותר משאר חבריו, וידע שיש בו ממדה זו של הקמצנות, מה שאינו כן בעל הגאווה, שיוכל אדם להיות גאה כל ימיו, ולעולם לא יבחין במדה מגונה זו הנמצאת בו. ולכן כל אדם חייב לשים לב על עצמו, שלא יתדרדר למדה מושחתת זו של הגאווה, שאין הקדוש ברוך יכול לסבול את מי שהוא גאה, כמו שנאמר "תועבת ה' כל גבה לב", אבל מי שהוא עניו, הוא חביב מאד לפני ה', שבזכות מדה זו זכה משה לקבל את התורה שהעמידה את אומתינו כאומה.
