"ביום השלישי בהיותם כואבים"
היום הוא היום השלישי משבעת ימי האבל על פטירתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה הרינו כפרת משכבו. לפני ההלכה היומית, נזכיר לעלוי נשמת מרן זצ"ל, כמה דברים השייכים אליו, שחלקם אמורים להתפרסם בעזרת ה' בספרי "אביר הרועים" הבאים. (לפני כשנה הדפסנו את הכרך הראשון, ובעוד מספר חודשים בעזרת ה' יודפס כרך נוסף).
יש שאינם יודעים, כי עד כמה שמרן היה מנהיג של תנועה פוליטית, בכל זאת לא היתה לו שייכות כלל לפוליטיקה. זר לא יאמין, שמרן זצ"ל לא היה מודע בכלל לסוג הרכב בו הוא היה נוסע. אם היו מחליפים ארון בביתו, הוא כלל לא ידע מכך. הוא לא ידע ולא התעניין בדברים שלא היו תכליתיים. כל שיחתו היתה תכליתית, בתכלית הקיצור. הפוליטיקה היתה בשבילו כלי שרת, למען התורה. אושרו הגדול היה רק כאשר הוא נוכח שעל ידי נציגיו הוא מצליח להרבות תורה וטהרה בישראל.
בערוב ימיה של הרבנית מרגלית עליה השלום, הוצרכה הרבנית לצאת מן הבית לכמה שעות. והרב היה יושב ועוסק בתורה בחדרו. הרבנית פנתה אליו ואמרה לו, כבוד הרב, הנה הנחתי עבורך במקרר מגש עם אוכל, בבקשה, רק תחמם אותו ותאכל. כשחזרה הביתה ראתה, שהרב אמנם אכל את האוכל, אך לא חיממו. הוא אכל אוכל קר, מכיון שהיה טרוד ומוכרח לחזור לתלמודו.
לפני כעשרים שנה, טיפס מרן זצ"ל על סולם בביתו, לעיין באיזה ספר שהיה במדף גבוה, מרוב שקיעותו בתורה, החל מעיין בספר בעודו על הסולם, וכך פנה לאחור לכתוב את הדברים, ונפל מן הסולם ושבר את ידו.
רק אתמול סיפר רופאו האישי, הפרופסור יוחנן שטסמן, כאשר נשאל על אילו נושאים היה מדבר עם הרב, מיד השיב, "הרב לא היה מדבר אף פעם סתם, הוא היה מדבר רק דברים חשובים". ובאמת כל מי שהכירו יודע. מעולם לא ראינו את מרן זצ"ל שהוא יושב ואינו עושה דבר. אפילו לא לרגע אחד.
גם בימי חולשתו, כשהיה יושב לעתים במרפסת ביתו, היה משנן פרקי אבות ומשניות בעל פה. אפילו בעודו שוכב על מטתו מתגלגל סביב סביב בכאבים עצומים, היה מנסה למצוא דרך לעסוק בתורה. לא הפסיק כל ימיו להגות בתורה. היה כולו קדוש בקדושת התורה, קודש קודשים.
צערו הגדול בימיו האחרונים היה רב מאד, הוא סבל יסורים קשים ומרים, עד כי נבחר מוות מחיים. אך כל העת ראינו, שתכלית מאבקו במחלותיו, היה כדי לחזור כמה שיותר מהר ללימודיו. הוא השקיע בכל כחו במה שהיה ניתן כדי לזכות ברפואה, כשהוא מדגיש, כי הוא רוצה להתרפאות כדי שיוכל לחזור לעסוק בתורה ולזכות את הרבים.
מרן זצ"ל היה כלי חמדה, כל כולו היה נתינה, את כל חייו הוא נתן לעם ישראל באהבה.
לפני מעט יותר משנה, ביום ח' בתשרי התשע"ג, קבעו למרן זצ"ל כנס גדול באצטדיון "יד אליהו", שבתל אביב. באותו יום בשעות הבוקר, קבע רופאו של מרן, כי הנסיעה עד לתל אביב מסוכנת עבורו. ומרן היה אז חלש ביותר, ונשימתו קשה. חשבנו, שמרן ישמע את דברי הרופא ויקבלם בהבנה, וישאר ללמוד בביתו. אך לא כן, הוא לא נח ולא שקט, הוא קרא למקרוביו לאחר תפלת מנחה, והפציר בהם, שמאחר ועתה הוא ערב יום הכפורים, מי יודע מתי תהיה לי עוד הזדמנות לזכות את הרבים בערב יום הכפורים, שדבריו נשמעים מאד. לכן ביקש, שימצאו לו מקום קרוב, שיוכל ללכת אליו לשאת דברים. ואז נודע לו שבישיבת מרכז הרב הסמוכה לביתו ביקשו להזמינו, ומיד ביקש מרן שיקחוהו אליהם. ואמנם נשא שם דברים, השיב לב בנים על אבות ולב אבות על בנים.
גם כאשר מרן זצ"ל לא חסך שבטו, ודיבר מרורות נגד עקירת התורה, היה זה בבחינת "תוכחת מגולה מאהבה מסותרת". הוא באמת אהב כל אחד מישראל בכל לבו, ורצה לראות את כולם עולים על במת ההצלחה, ההצלחה הנצחית, בעבודת ה' מתוך יראת ה', הוא תמיד קיוה ולא התייאש משום יהודי, אפילו מאסיר שפל היושב בבית האסורים. הוא האמין באמת ובתמים כי יש תקוה טובה, שכל ישראל ממש יחזרו בתשובה, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו של ה' יתברך.
יהי רצון ששאיפותיו של מרן זצ"ל יתקיימו, ונזכה שהכל ישובו לצור מחצבתם, ומלאה הארץ דעה את ה', ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
-------------------------
מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים
בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". ועתה נבאר הדין במי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה.
מי ששכח להזכיר גשמים בתפלה, צריך לחזור שנית
בגמרא במסכת ברכות (כט.) אמרו, טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. כלומר, אם טעה אדם ולא הזכיר בקשה על הגשמים בברכת השנים, דינו כדין מי שחיסר ברכה אחת מברכות התפילה, שאין תפילתו תפילה, ועליו לחזור ולהתפלל שנית אם סיים תפילתו בלא שאלת גשמים. וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה) ומרן השלחן ערוך (סימן קיז.)
אם נזכר ששכח באמצע התפלה
אולם אם נזכר ששכח לבקש על הגשמים לפני שסיים את ברכת השנים, כלומר שעדיין לא סיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", יחזור לתחילת ברכת השנים ויתקן לומר את הנוסח שאנו אומרים בחורף.
ואם התחיל בחתימת ברכת השנים, כלומר שאמר, "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", ונזכר שלא ביקש על הגשמים, לא יוכל לחזור מיד לתחילת הברכה, שאז נמצא שהזכיר שם ה' לשוא. ולכן יאמר "למדני חוקיך", (שאז הזכרת ה' אינה לשוא, שהרי פסוק הוא בתהלים "ברוך אתה ה' למדני חקיך"), ויחזור לתחילת הברכה, "ברך עלינו" (או "ברכנו" למנהג אשכנזים), ויבקש על הגשמים.
ואם נזכר אחר שסיים כבר את ברכת השנים, אבל עדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יזכיר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך בתפילתו. (וטוב שבברכת שמע קולינו יחזור ויאמר, ותן טל ומטר לברכה "על כל פני האדמה".
ואם סיים את ברכת השנים ונזכר שלא שאל טל ומטר, מבואר בגמרא, שאם נזכר לפני שהגיע לברכת "שומע תפילה", גם כן אינו חוזר להתפלל מראש התפילה, מפני שיכול לבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו שהיא כוללת את כל הבקשות בתפילה, ובכך יתקן את מה שהחסיר בתפילתו. והכוונה בזה, שבברכת שומע תפילה, לפני שיאמר "כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו', יאמר, "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", ובכך הוא מבקש על הגשמים. ואם נזכר שלא שאל טל ומטר אחרי שהתחיל כבר בחתימת ברכת שומע תפילה, כלומר שאמר, כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה'", יסיים מיד "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת ברכת שומע תפילה, ויבקש בברכתו על הגשמים.
ואם נזכר אחר שסיים את ברכת שומע תפילה לגמרי, אבל לא התחיל עדיין לומר "רצה ה' אלהינו בעמך ישראל", יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה", ואחר כך ימשיך בברכת "רצה".
ואם התחיל כבר בברכת "רצה", וכן אם נזכר באחת הברכות שלאחר מכן, או אפילו באמצע "אלוקי נצור", כל שעדיין לא אמר "יהיו לרצון" האחרון שלאחר אלוקי נצור, חוזר לברכת השנים, ושואל שם טל ומטר וממשיך בתפילתו משם על סדר הברכות.
אבל אם נזכר אחרי שסיים את אמירת יהיו לרצון שאחרי אלוקי נצור, שוב אין לו תקנה, ועליו לחזור לראש התפילה ולהתפלל שנית.
ולסיכום, מי ששכח לבקש על הגשמים בברכת השנים:
-
אם נזכר באמצע ברכת השנים, יחזור לראש הברכה ויאמר את הנוסח הנכון לימות הגשמים.
-
אם נזכר לאחר שכבר אמר את סיום הברכה "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש הברכה לומר אותה כתיקונה.
-
אם נזכר לאחר שסיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", ועדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יאמר מיד: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך "תקע בשופר גדול לחרותינו".
-
אם נזכר לאחר שהתחיל בברכת "תקע בשופר גדול", אז יבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו, כלומר, לפני סיום הברכה "כי אתה שומע תפלת כל פה", יאמר "ותן טל ומטר לברכה", וימשיך, "כי אתה שומע תפלת כל פה".
-
אם נזכר בסיום ברכת "שמע קולינו", כשאמר "כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה ה'", ועדיין לא אמר "שומע תפלה", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש ברכת שמע קולינו, ויזכיר "ותן טל ומטר לברכה".
-
אם נזכר לאחר שסיים לגמרי את ברכת "שמע קולינו", ועדיין לא התחיל באמירת "רצה", אז יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך באמירת "רצה".
-
אם נזכר לאחר שהתחיל רצה, יחזור לברכת השנים, ויאמר אותה כתיקונה, וימשיך אחריה את כל סדר התפלה, "תקע בשופר", וכו'.
-
אם נזכר אחר אמירת יהיו לרצון שאחרי "אלהי נצור" בסיום התפלה, עליו לחזור שוב לראש התפלה, ולהתפלל כראוי בתשומת לב, ולהזכיר שאלת גשמים כדת.
