הנה בהלכה הקודמת ביארנו מה המעמד ההלכתי של קול הנשמע דרך הרדיו, שאף על פי שיש לענות אמן לברכה הנשמעת דרך הרדיו בשידור חי, משום שלענין עניית אמן אין צורך בשמיעת הברכה, אלא די בידיעה הברורה שכעת יוצאת ברכה פלונית מפיו של פלוני, מכל מקום אי אפשר לצאת ידי חובת שמיעת קריאת המגילה וכדומה דרך הרדיו, שכן הקול הנשמע דרך הרדיו אינו קול אנושי כלל וכלל, רק הוא כעין צילום הקול האנושי וכמו שהסברנו. ובשמיעת ברכה המוקלטת מזה זמן על גבי קלטת, הדבר פשוט שאין לענות אמן על ברכה כזו, שאין לענות אמן על ברכה היוצאת ממכשיר חשמלי גרידא. וכן יש לשים לב, בעת שעונה אמן לקול הנשמע דרך הרדיו, שלפעמים הקול נשמע ברדיו מאוחר זמן מה אחר שכבר נאמרה הברכה, והרי זה כברכה מוקלטת שפשט אין לענות עליה אמן.
ומעתה נבא לדון בשאלת שמיעת קול אשה שרה דרך הרדיו, שהרי בענין שמיעת קול אשה שרה יש איסור מצד קול באשה ערוה, כמו שאמרו בגמרא בברכות (כד.) שאסור לבני אדם שאינם ממשפחתה לשמוע את קולה כשהיא משוררת. (וברכות יחולו על ראשיהן של אותן נשים בעלות תשובה הנמנעות מלהופיע בפני אנשים, שהוא נסיון מהקשים ביותר), ובפרט יש להזהר בזה בשעת אמירת דברים שבקדושה, כגון מי שהוא קורא קריאת שמע ושומע קול אשה, שאז אסור לקרות קריאת שמע בזמן שהוא שומע קול זמר של אשה, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן עה). והנה ברור שמצד עצם הדין שאין לשמוע קול אשה שרה, אין איסור בזה אלא באופן ששומע את קול האשה ממש, אבל אם שומע קול אשה שהוא מוקלט או דרך הרדיו, שאין זה קול אנושי, אין בזה איסור מצד שמיעת קול אשה שרה. ועל כן פסק מרן רבינו הגדול זצ"ל שמעיקר הדין יש להקל בשמיעת קול אשה דרך הרדיו וכל שכן בהקלטה מזמן ארוך. ובפרט באופן שהוא אינו יודע איך נראית אותה האשה ששרה מפני שלא ראה אותה מעולם, ואפילו אם ראה אותה, מכל מקום מכיון שאין זה קול אשה ממש אין לאסור בזה. וכן נמסר בשם עוד מגדולי הדור להיתר. אולם הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, העיר על דברי מרן הרב זצ"ל, שהגם שלפי דעתו גם כן נראה ברור שלא נאסרה שמיעת קול אשה כשהוא נשמע דרך הרדיו, מכל מקום תמה איך אפשר להקל בזה לציבור, והלא אין ספק שבשמיעת קול אשה שרה הוא עלול לבא לידי הרהור עבירה שהוא איסור מן התורה, ולכן לפי דעתו יש להחמיר בזה ולא לתת מקום היתר בדבר שהוא מכשול לרבים.
ומכל מקום, אף שטוב הדבר שדברי הגאון רא"י ולדנברג נאמרו, העיקר להלכה, שאין איסור לשמוע קול אשה שרה דרך רדיו או טייפ, הואיל ואין זה קול אנושי ממש. אולם ברור ואין ספק בדבר, שאם יש בשירתה דברים אסורים, הן מצד המילים שבשיר והן מצד אופי השירה, בלאו הכי יש בזה איסור מצד אחר גם אם היה זה איש ששר ולא אשה, וכן אם בשירתה הוא עלול לבא לידי מחשבה אסורה והרהור רע, גם כן יש בזה איסור חמור מן התורה. אבל כל שאין חשש כזה, העיקר להקל בשמיעה דרך הרדיו מעיקר הדין. והמחמיר תבא עליו ברכה.
ולסיום ברצונינו להוסיף, בענין מה שכתבנו שלא יוצאים ידי חובת קריאת מגילה בשמיעה דרך הרדיו וכדומה, שמכל מקום לענין "התרת נדרים" שעושים בערב ראש השנה ויום הכפורים, יוצאים ידי חובת ההתרה גם בשמיעה דרך רדיו או לוין, ששם לא שייך דין שומע כעונה, ואין צורך בשמיעה ממש, רק צריך שידע הוא מה שאומרים הדיינים, ושידעו הם את דבריו.
(יביע אומר חלק א סימן ו)
