תפלת העמידה, היא "תפלת שמונה עשרה", צריך שתאמר כולה ברציפות. ואסור להפסיק באמצע תפלת העמידה בשום דבר.
ובהלכה הקודמת כתבנו, שמי שהתחיל בתפלה, והחל לחוש בריח רע מחמת תינוק וכדומה, עליו להפסיק מיד בתפלה, כי אסור להתפלל במקום שיש בו ריח רע כזה. ועליו להמתין בשתיקה, עד שהילד יצא מן החדר, או שיעזוב המתפלל בעצמו את החדר, וילך למקום אחר ושם ימשיך בתפלתו.
ועתה נבאר את הדין, כאשר הפסיק אדם באמצע תפלתו, מחמת הריח הרע כנ"ל, למשך כמה זמן יוכל עוד להמשיך בתפלתו?
דברי מרן השלחן ערוך
מרן השלחן ערוך (סימן קד) כתב, שאם פסק בתפלתו "כדי לגמור את כולה" חוזר לראש. כלומר, מי שהפסיק באמצע תפלתו למשך שיעור זמן כזה, שהוא בכדי "לגמור את כולה" (את כל התפלה - כפי שנבאר), חייב לחזור לראש התפלה, ואינו יכול עוד להמשיך מן המקום שפסק.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, (בספר הליכות עולם ח"א עמוד קסו), האריך בדין זה, וכתב שאין חילוק, אם פסק בתפלתו באונס, או ברצון, שבכל מקרה הדין הוא, שאם שהה "כדי לגמור את כולה", חייב לחזור לראש התפלה.
שיעור הזמן "לגמור את כולה"
וכמה הוא שיעור "לגמור את כולה"? בתלמוד ירושלמי אמרו, ש"במתפלל משערין", כלומר, כיצד קובעים כמה הוא זמן "לגמור את כולה", בכל אדם ואדם לגופו, שיבדוק, כמה זמן בדרך כלל נמשכת אצלו התפלה, שאם הוא מתפלל בדרך כלל במשך שבע דקות, הרי ששיעור "לגמור את כולה" אצלו, הוא שיעור שבע דקות. ואם הוא רגיל להתפלל שמונה דקות, הרי ששיעור לגמור את כולה אצלו, הוא שיעור שמונה דקות. שאם הפסיק בתפלתו (אפילו בשתיקה) למשך שמונה דקות, חייב לחזור לראש התפלה. (כן כתב הרשב"א בברכות יג. בשם הירושלמי. והביאו מרן בבית יוסף).
ואף על פי שהרא"ה בספר פקודת הלויים כתב, שאין לשער בכל אדם ואדם, אלא משערים באדם בינוני, כמה הוא הממוצע של משך זמן התפלה אצלו. מכל מקום מרן השלחן ערוך (סימן קד) פסק כדברי הירושלמי, שמשערים בכל אדם ואדם בפני עצמו. וכן העיקר להלכה.
לכן לסיכום: אדם שהפסיק בתפלתו בשתיקה, למשך זמן קצר, רשאי להמשיך בתפלתו. אבל אם הפסיק בתפלה למשך זמן ארוך, שהוא שיעור הזמן שהוא מתפלל בדרך כלל את כל תפלת העמידה, הרי שהפסק זה נחשב "הפסק", והוא אינו יכול להמשיך בתפלתו מן המקום שפסק, אלא עליו להתחיל מראש התפלה.
