הלכה ליום שלישי י"א אייר תשס"ט 5 במאי 2009

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

לחנה בת אסתר

הוקדש על ידי

פלוני

איזה עוף הוא טהור ומותר באכילה

כל עוף הדורס, בידוע שהוא טמא, ופירוש "דורס", היינו שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן, (אבל אין פירוש דורס, בעל חי שהוא טורף בעלי חיים אחרים, שהרי כמעט כל העופות אוכלים חרקים וכיו"ב, והם כשרים. ויש עופות שאינם טורפים כלל, כגון הנשרים ורוב הדורסים הגדולים, שאינם הורגים כלל, אלא אוכלי נבלות הם, ואף על פי כן הם דורסים את הנבלות שהם אוכלים ברגליהם). ואם יש בעוף שלשה סימני טהרה, קרוב לודאי שאינו דורס והוא טהור, ואלו הן שלושת סימני הטהרה: אצבע יתירה, וזפק, ושקורקבן שלו נקלף ביד. ומכל מקום כדי לצאת מכל ספק, ישנו עוד סימן, שאם הוא קיים, אותו העוף כשר בודאי ואין ספק שאינו דורס, והוא, שיש לו חרטוב (מקור) רחב, וכף רגל רחבה. וכן פסק מרן הבית יוסף, שכל עוף שיש לו סימנים אלו הוא טהור בודאי, ומותר לאכלו.

אולם הרמ"א כתב, שאין לסמוך רק על סימנים אלו, ושאין לאכול שום עוף אפילו אם יש לו כל סימני הטהרה, אלא אם יש עליו מסורת שהוא טהור ומותר באכילה, כגון תרנגולים שהכל יודעים שהם מותרים באכילה, אבל אם נמצא עוף שיש לו את סימני הטהרה, ואין לנו מסורת עליו, אין לאכלו כי יש לחוש שהוא דורס.

נדון זה נגע למעשה לפני למעלה ממאה שנה, כאשר החלו בארצות אשכנז לשחוט תרנגולי הודו, שלא היו ידועים כלל באותם ארצות, והביאום ממדינת מקסיקו לאירופה, וקמו כמה מגדולי הרבנים לאסרם, שהרי אין עליהם מסורת, ולעומתם קמו הרבה רבנים שסברו להתיר אכילת תרנגולי הודו מכמה טעמים. והנה לפי פסק מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו, פשוט שיש להקל להולכים על פי הוראות מרן לאכול מעופות אלו, וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, אבל לשיטת ההולכים אחר הוראות הרמ"א לכאורה יש לאסור את אכילתם שהרי אין עליהם מסורת. והגאון שואל ומשיב שחי באותה תקופה דן בזה בתשובה והעלה להקל באכילת תרנגולים אלו, וקמו נגדו בעלי מחלוקת המחזיקים בדעת האוסרים, עד שהוציאו כנגדו כתבי פלסתר, שהוא מיקל שלא כדין באכילת תרנגולים אלו, ועוד שהוא מיקל באכילת מצות הנעשות על ידי מכונה, וכן הוא מיקל בלבישת ציצית הנעשית על ידי מכונה.

ומכל מקום למעשה, אף רוב האשכנזים היוצאים ביד רמ"א נוהגים לאכול תרנגולי הודו, מכמה טעמים, וכמו שהורה הגאון בעל שו"ת שואל ומשיב, וכן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מהעיר קובנה שבליטא, כתב להקל באכילת תרנגולים אלו, משום שבארץ ישראל נהגו לאכלם, ואם כן נחשב הדבר שיש עליהם מסורת, ואף על פי שבארץ ישראל אותם שנהגו לאכול תרנגולי הודו הם הספרדים ההולכים אחר הוראות מרן השולחן ערוך ואם כן אפשר שהם התחילו באכילת עופות אלו בלא מסורת, מכל מקום יש בזה כמה סברות להקל, שמא הלכה כדעת מרן שאין צריך מסורת כלל, ואף אם נאמר שצריך מסורת, שמא לבני ארץ ישראל היתה מסורת להקל על עופות אלו משנים קדמוניות. וכן עיקר.

אולם יש לדעת, שבמדינות רבות בעיקר בארצות אירופה, נמכר בשר של עופות צייד שונים, ויש להביא לפני גדולי תורה כל שאלה הנוגעת לענין זה (גם כאשר הכל נעשה בכשרות), כי הם היודעים איך לקבוע איזה עוף הוא כשר ואיזה עוף עינו כשר, ומובן ששאלה זו נוגעת גם כן לכשרות הביצים של אותם העופות, שאם העוף אינו כשר, אסור לאכול גם את הביצים שלו, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור.

שאלות ותשובות על ההלכה

למדתי שהנתח טי בון למעשה לא כשר משום שבזמן ששתי הנתחים פילה והסינטה מחוברות לעצם אין אפשרות להוריד שם גיד מסויים השאלה שלי אם זה אומר שגם הנתח שנקרה סינטה על העצם או בשמו השני ניו יורק קאט גם הוא אינו כשר (אני לא יודע אם גם בנתח הזה יש גיד שצריך להוריד) ד' אלול תשע"ז / 26 באוגוסט 2017

סינטה אפשר לאכול לאחר שמנקרים את הבשר כראוי. וכיום יש סינטה מנוקרת שנמכרת בכשרויות מהודרות.

איזה עופות הידועים לנו כיום הם כשרים למאכל ? ל' אב תשע"ז / 22 באוגוסט 2017

למנהג הספרדים, כל עוף שיש בו אצבע יתירה, וזפק, והקורקבן שלו נקלף ביד, ויש לו מקור רחב וכף רגל רחבה, ואינו דורס (כלומר, אינו דורס את האוכל ברגליו בשעה שאוכל), מותר לאכלו למנהג הספרדים. אבל האשכנזים צריכים שתהיה להם מסורת על כשרות העוף. כלומר, שידוע להם מהדורות הקודמים שהיו אוכלים את העוף הזה אצל הספרדים או אצל האשכנזים.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה