לקט תשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: בבית הכנסת שלנו האנשים ממהרים, ורוצים לנהוג מכאן ולהבא, שהשליח ציבור יתחיל מיד, יחד עם הציבור, את תפילת החזרה (והציבור מתפללים איתו), עד "האל הקדוש", ומשם הציבור ימשיכו בלחש. האם אפשר לעשות כך?
תשובה: יש מקומות שבדורות הקודמים (וגם בזמנינו במדינה אחת) נהגו להקל שמתפללים כל הציבור את תפילת העמידה יחד עם השליח ציבור, והוא אומר קדושה (נקדישך ונעריצך וכו') וברכת האל הקדוש, ואחר כך ממשיכים בלחש, עד שמגיע השליח ציבור ל"רצה", ומשם היה ממשיך בקול רם עד סיום התפלה. ומנהג זה אינו נכון על פי ההלכה, אלא יתפללו כל הציבור תפילת לחש, ואחר כך יחזור השליח ציבור על התפילה. ומרן הבית יוסף (בסימן רלד) כתב, שבעיר הקודש צפת נהגו באותו מנהג שכל הקהל מתפלל יחד עם השליח ציבור, וגזרו חכמי צפת נידוי על מי שימשיך במנהג זה. וכן פסק מרן החיד"א (בקשר גודל סימן ח"י. ולא כפי שהביא בברכי יוסף). ובמקומות שרוב הציבור עמי הארצות המזלזלים ומדברים בשעת התפילה, יעשו שאלת חכם כיצד להנהיג. (ובמקרים מיוחדים ולא באופן קבוע, יש בזה חילוקי דינים).
שאלה: האם באמירת "ישתבח שמך לעד מלכינו" בתפלת שחרית, יש לומר את כל השבחים (שיר ושבחה הלל וזמרה וכו') בנשימה אחת?
תשובה: על פי הזוהר הקדוש, יש לומר את השבחים שבברכת "ישתבח" ברציפות, בלי הפסק. אולם הגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שאין הכוונה שיאמרם בנשימה אחת (כמו להבדיל, באמירת עשרת בני המן), אלא יאמר ברציפות בלי להפסיק בינתיים, אבל לא בנשימה אחת, כי צריך לומר בנעימה "כמסדר שבחו של מלך". וכן כתבו האחרונים.
שאלה: האם יש טעם נכון למה שמודפס בכמה סידורים, לומר אחרי תפלת שחרית "אל תירא מפחד פתאום"?
תשובה: מובן שאין בזה חיוב כלל מן הדין. אולם הגאון הרמ"ז (רבי משה זכות) היה נוהג לומר אחרי תפילת שחרית שלושה פסוקים: "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא", "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל", "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט". וכתב בספר מנות הלוי, שכן היה נוהג הרב החסיד רבינו יהודה בן ששון. והגאון חיד"א כתב (בצפורן שמיר סוף סימן ב) שהוא מנהג אנשי פרובינצא. והגאון יעב"ץ כתב, שהיא סגולה להצלחה מכמה גזירות רעות. ורבי משה זכות היה מוסיף אחר כך: "רבון העולמים, זכינו לעסוק בתורה לשמה ובמצוות ובגמילות חסדים ולהשכים בהם ולהעריב, וזכינו לראות בבנין בית מקדשינו החרב. אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ. טוב וּמֵטִיב הִדָּרֵשׁ לָנוּ. שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמון רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אָבות שֶׁעָשׂוּ רְצונֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה. כּונֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכונו הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנו. שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנו. וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוכו. וְהָשֵׁב כּהֲנִים לַעֲבודָתָם. וּלְוִים לְדוּכָנָם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם. וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם".
