שאלה: בעירינו ישנו רב ראשי, וכעת פועלים רבנים אחרים מארה"ב ומאירופה, בתמיכתם של רבנים מארץ ישראל, להדיח אותו ממשרתו. האם יש דבר כזה? איך נדע מי מהרבנים צודק?
תשובה: כתב רבינו מאיר אבולעפיא הלוי (המכונה הרמ"ה, שחי לפני כשמונה מאות שנה, והיה חבירו של הרמב"ן, וחיבר ספרים גם על פי הקבלה), שכל הדינים שנאמרו לעניין כבוד תלמידי חכמים, לא נאמרו אלא בתלמיד חכם אמיתי ירא אלוקים, אבל תלמידי חכמים המזלזלים במצוות ואין יראת שמים על פניהם, הרי אלו כקלים שבציבור, והם מחללים שם שמים, ועליהם התנבא הנביא מיכה (פרק ג), "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין (תל חורבות) תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". ומבואר מדבריו, שאין כל משמעות לחכמת התורה של הרב, אם אין בו יראת ה', וכמו שפסק להלכה מרן השלחן ערוך בזו הלשון: תלמיד חכם המזלזל במצוות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבציבור.
ומרן השלחן ערוך פסק בזו הלשון: הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב. ומקור דבריו מדברי הגמרא במסכת מועד קטן (דף יז.).
ובדורות האחרונים אירע לצערינו כמה פעמים, שהיו רבנים שה' חנן אותם בלשון לימודים, בשפה בהירה וכושר נאום, ולפיכך נמשכו אחריהם רבים מהציבור. והערכת הציבור כלפי אותם רבנים, לא נבעה מחכמתם בתורה, שהרי בדרך כלל מדובר היה ברבנים שאינם גדולים בתורה, רק שהיו בקיאים בקצת דינים ודרושים וכדומה. ופיתחו לעצמם שיטות משיטות שונות לדרוש בדברים האסורים בפני הקהל.
ובמקרה העומד לפניכם, הלא ידענו מי הוא אותו רב עליו הנכם שואלים. וכבר נתפרסמו ברבים דברים אשר דרש, ובהם גילה פנים בתורה שלא כהלכה, כאשר דרש ברבים כאילו קבלות חכמינו זכרונם לברכה בפירושי התורה אינם מוחלטים, והיקל בדיני תורה מפורשים להיפך מדעתם של כל הפוסקים, ודיבר דברים זרים על ה' ועל משיחו, באומרו לציבור שלא יתנו לרבנים לנצל את בורותם, כאילו חס ושלום כל הרבנים מרמים את הציבור, ודרש דרשות של דופי בעניני "אוקימתא" שבגמרא ובפרשנות רבותינו לדברי התורה המפורשים, ודברים שקבלו רבותינו איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום בהלכה למשה מסיני, הוא טוען כי הם אינם כוונת התורה האמיתית, ומושך רבים לעסוק בספרי מינות ואפיקורסות, עוד ועוד. ואין לנו להאריך בדבריו ובהבליו, ובפרט שלאחרונה הוסיף חטא על פשע, ועל עוונות שריחקה התורה וקראתם "תועבה", דיבר בצורה הפוכה לגמרי מכוונת התורה, ונתן מקום לדברי שבח על החוטאים ועל מעשיהם, והכל כדי להתגדל ולמשוך אחריו עוד רבים שישמחו לשמוע דבריו ולקבל הרשאה מרב בישראל לזלזל במצוות התורה ובחכמיה. אוי לאזנים שכל שומעות. אוי לו לדור שנתקע בכך.
ובודאי שחובה קדושה מוטלת על שאר הרבנים להזהיר מפני רב שדעותיו כוזבות, שהרי ביד הרב נתונות המפתחות ללבותיהם ולאמונותיהם של הקהל. וכשם שהרב יכול להשפיע טובה וברכה על הקהל, כמו כן עלול הוא ח"ו לגרום למכשלות אשר אחריתן מי ישורנה.
והנכם שואלים, מנין לכם לדעת מי הוא הצודק. והתשובה לכך כפולה. ראשית באמת עליכם לסמוך על גדולי הרבנים בכל מה שיפסקו בענין אותו רב. שהרי אותם רבנים גדולי תורה שיצאו נגד אותו רב, ומבקשים את הדחתו משררתו, ידועים ומפורסמים במשך שנים רבות שהם באמת גדולים בתורה וביראה. ופועלים למען ה' ולמען התורה כל חייהם. וחלילה לחשוב שיוציאו שם רע על רב אחר לחינם, ויקראוהו "אפיקורוס" על לא דבר. והדברים ברורים.
והענין השני שעליכם לדעת, כי באמת נתן ה' יתברך בדעתם של רוב הבריות, להבחין בין טוב לרע, וכל אדם יוכל להבחין בעצמו כי דברי אותו רב אינם תואמים למסורת התורה שהועברה אלינו בכל הדורות, והוא הולך ממש בדרכי הצדוקים והבייתוסים ושאר מסלפי התורה שבכל הדורות, אשר גם אז רבים נהרו אחריהם, ואחריתם עדי אובד. והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.
ואין זה נוגע לשאר המחלוקות בין הרבנים, שזה אומר כך וזה אומר כך, כי כאן המדובר הוא על יסודות התורה והאמונה במסורת ישראל ובדרכי הפסק וההוראה והמחשבה, וכל הנוגע ופוגע בענינים יסודיים אלו ודורש בהם דברים כפי העולה על רוחו בשרירות לבו, יסטה בנקל מדרך התורה לדרך זרה, והרי הוציא עצמו מכלל הרבנים, ומכלל ישראל מאמינים בני מאמינים, ונכנס בצל קורתם של המינים המסלפים את התורה, אשר לא פסקו במשך אלפי שנים בין ישראל ובין הגויים, עד כי יבוא משיח צדקינו, ואז תרד רוח טהרה לעולם, וכולם יכירו וידעו כי ה' אמת ותורתו אמת.
וה' יתברך יערה רוח ממרום, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אמן כן יהי רצון.
