שאלה: כיצד ינהג, מי שהתחיל בתפלת העמידה, ולפתע נזכר שכבר התפלל את אותה התפלה?
תשובה: כבר ביארנו, שמעיקר הדין יכול אדם לעמוד ולהתפלל תפלה נוספת שהוא אינו מחוייב בה, והיא "תפלת נדבה", כמו "קרבן נדבה". אולם הבאנו את דברי הפוסקים, שכתבו שבזמנינו אין להתפלל תפלת נדבה, כיון שאנו מתקשים לכוין כראוי בתפלה.
ועתה נדון בשאלה שלפנינו. אדם שעמד בתפלה, ונזכר באמצע תפלתו שכבר התפלל את אותה התפלה. ודבר זה יכול לקרות אצל אדם שרגיל להתפלל כל יום תפלת מנחה בשעה מסויימת, למשל בשעה שבע. ואירע לו שנקלע למקום שהתפללו שם בשעה שתים. והתפלל עמהם, ואחר כך המשיך כהרגלו בשגרת יומו, ובשעה שבע הלך להתפלל. ולאחר שהתחיל בתפלת העמידה, נזכר שהתפלל כבר. כיצד עליו לנהוג כעת? הרי אם ימשיך את התפלה, הרי הוא ממשיך לברך ברכות לבטלה. ואם יפסיק את התפלה, נמצא שכל הברכות שכבר בירך הן ברכות לבטלה. ואם כן מה יעשה?
ובגמרא במסכת ברכות (דף כא.), אמר רב יהודה אמר שמואל, "היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל, פוסק, ואפילו באמצע הברכה". כלומר, אם נזכר באמצע התפלה, לדוגמא באמצע ברכת רפאנו ה' ונרפא, שהתפלל כבר, יפסיק מיד את התפלה, כי כל מה שבירך עד עתה היה בטעות, (ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"). ולא יוכל אפילו לסיים את הברכה בה הוא עומד, כגון ברכת רפאינו, מפני שסיום הברכה "ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל", היא נוסח ברכה, ויש בו שם ה', ואסור להזכירו שלא לצורך.
ולכאורה יש לשאול, שהרי ביארנו שמעיקר הדין רשאי אדם להתפלל תפלת נדבה, כלומר, תפלה שכולה אינה חובה. ואם כן במקרה שלפנינו, שנזכר באמצע התפלה שכבר התפלל, לכל הפחות יוכל להמשיך בתפלתו בתורת נדבה, כדי שלא יהיו כל הברכות שכבר בירך ברכות לבטלה.
ובאמת שנחלקו בענין זה רבותינו הראשונים. יש אומרים, שאדם כזה רשאי להמשיך את תפלתו בתורת "נדבה". וזו דעת הראב"ד והרשב"א. אבל רוב רבותינו הגאונים והראשונים חלקו על שיטה זו, ולדעתם חייב להפסיק מיד את תפלתו כמשמעות דברי הגמרא, שהרי מאחר והתחיל את התפלה בתורת "חובה", שוב לא יוכל לשנות באמצע התפלה ולהמשיכה בתורת "נדבה", שהרי התפלות הן כנגד הקרבנות, ולא מצאנו קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. (תוספות הרא"ש בשם הגאונים).
ולהלכה, "אין תפלת נדבה לחצאין", כלומר, אם התחיל את התפלה כי חשב שהיא תפלת חובה, שוב לא יוכל להמשיך בתפלה בתורת נדבה, וכהכרעת רוב הפוסקים. (ילקוט יוסף חלק ראשון עמוד רב והלאה).
לכן לסיכום, מי שהתחיל לעמוד בתפלת שמונה עשרה, ונזכר שכבר התפלל את אותה התפלה, יפסיק מיד בתפלתו, ואפילו באמצע הברכה.
ובהלכה הבאה נבאר את הדין בענין זה, לגבי תפלת ערבית.
