תאריך ההלכה: י"ח שבט תשפ"א 31 בינואר 2021
שאלה: האם כשמתפללים על החולה שיהיה בריא, יש להזכיר בתפילה את שמו, או שאין להזכיר את שמו? והאם כאשר מזכירים את שמו, צריך לומר גם את שם אמו, או שיש לומר את שם אביו? ומה הדין באמירת "ההשכבה"?
תשובה: לענין השאלה האם יש להזכיר את שם החולה בכלל, כבר נאמר בתורה, כי בעת שהתפלל משה רבינו על מרים אחותו שהשם יתברך ירפא אותה מצרעתה, לא הזכיר את שמה, כמו שנאמר, "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר, אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ". ומבואר בפוסקים, שכאשר מבקש על החולה בפניו, (כלומר שהחולה נמצא איתו בחדר), אז אין להזכיר את שמו, אבל כאשר מתפלל עליו שלא בפניו, צריך שיפרט את שמו.
ומה שאמרנו שאין צריך להזכיר את שם החולה בשעה שמתפללים עליו בפניו, אין הכוונה שמי שירצה להזכיר את שם החולה גם כן עושה טוב, מפני שבאמת טוב יותר לחולה שלא יזכירו את שמו בשעת התפילה, ולכן כאשר מתפלל בפני החולה, יש להקפיד שלא להזכיר את שם החולה בתפילה. והטעם לזה, הביא הגאון החתם סופר בשם המקובלים, שבשעה שמזכירים את שמו של החולה, יש קצת התעוררות הדינים עליו, ולפעמים יש קצת הפסד בהזכרת שמו, מה שאין כן כאשר מתפלל בפני החולה שאינו מזכיר את שמו, שאז טוב לו. וכן כתב בספר עיון יעקב, שהואיל ולעתים השם גורם לחולה את חוליו, לכן כאשר מתפללים בפניו אין להזכיר את שמו. שהרי מחמת סיבה זו משנים את שמו של החולה, שאולי השם גורם לו את החולי. ולכן על ידי תפילה בפניו ובלא הזכרת שמו, מסוגלים יותר לעורר עליו רחמי שמים שיתרפא.
ולענין השאלה השניה, אם כאשר מתפללים על החולה שלא בפניו, יש להזכיר את שמו ואת שם אביו, או שיש להזכיר את שמו ושם אמו. הנה בגמרא במסכת שבת (סו:) אמרו בפירוש, שכל תפילות ולחישות יהיו בלשון פלוני בן פלונית, כלומר, שלעולם יש להזכיר את שם האם ולא את שם האב. ורבותינו הראשונים הביאו כמה טעמים לענין זה, שלעולם יש להזכיר את שם האם ולא את שם האב. ובשו"ת תורה לשמה (וכן בספר בן יהוידע ברכות נה:), הביא טעם לזה, לפי שכאשר מזכירים את שם האב, עלולים לעורר קטרוג יותר על החולה, שבדרך כלל על האיש יש יותר קטרוג מן השמים מאשר על האשה, שהאיש מצוי בידו עוון חמור של ביטול תורה שאינו שייך כל כך לנשים, שהם פטורות מעיקר מצות תלמוד תורה, ולכן לעולם טוב יותר להזכיר את שם האם מאשר את שם האב. גם יש להוסיף טעם בזה, שהואיל ובדרך כלל האמהות הן יותר בעלות יסורים בעולם הזה, שסובלות ביותר צער לידה והריון, וגם בגידול הבנים בדרך כלל עליהן מוטל רוב העול בחינוך הילדים, ויש להן מכך צער גידול בנים, לכן עוונותיהן נמחלים על ידי היסורים שלהן יותר מן האנשים, ולכן טוב יותר להזכיר את שם אמו של האדם מאשר את שמו של אביו. ועוד מפורש טעם בזה בספר הזהר הקדוש, שלפי דבריו גם אם ידוע בפירוש שאביו של אותו החולה היה צדיק מופלג יותר מאמו, בכל זאת יש להזכיר בתפילה את שם האם ולא את שם האב. (יביע אומר ח"ב או"ח סימן יא).
ולענין ההשכבה, שמזכירים נשמות המתים לאחר קריאת התורה בבית הכנסת, יש בזה מנהגים חלוקים, כי יש נוהגים הזכיר שם האב דוקא. וכתב מרן רבינו זצוק"ל, שכל הדברים הללו אינם מעכבים, ולכן, אין להקפיד כל כך ולשנות את המנהגים בזה, וכן, אם לא ידוע שם אמו של הנפטר, או של החולה, רשאים להזכיר שם אביו בלי חשש.
וכתב בשו"ת תמים דעים, שכאשר מתפללים בדמעות, אין המתפללים צריכים לעזרת מלאכי השרת שיביאו תפילתם לפני ה', שהרי אמרו במסכת בבא מציעא (נט.), שערי דמעה לא ננעלו. וכן אם מתפללים בכוונה גדולה מתוך צרה, תפילתם נשמעת אף על פי שאין המלאכים מכירים לשונם. עד כאן. וה' ישמע תפילתינו ואל יבישנו משברנו. אמן.
