תאריך ההלכה: ה' ניסן תשע"ב 28 במרץ 2012
שאלה: מהי מצה עשירה, והאם למעשה מותר לאוכלה בפסח?
תשובה: ראשית נסביר מהי מצה עשירה. כתב מרן השלחן ערוך (סימן תסב) מי פירות (כגון מיץ שסוחטים מתפוזים, או יין) בלא תערובת מים אין מחמיצין כלל, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהתה כל היום. כלומר, קמח חטה, שהיה מעורב במי פירות, כגון מיץ או יין, במשך זמן ארוך בלי אפיה, מותר לאכול את אותו הקמח ואת הנעשה ממנו בחג הפסח, מפני שמי פירות אינם מביאים את החטה לידי החמצה. אלא שאין יוצאין בה ידי חובת אכילת מצה בערב פסח, מפני שהיא מצה עשירה, והכתוב אומר "לחם עוני", עד כאן דבריו. וכן היה מנהג הספרדים במקומות מושבותם, כדעת מרן השלחן ערוך להקל לאכול בפסח מצה עשירה.
אולם האשכנזים נהגו להחמיר בזה, מפני שכך דעת כמה ראשונים, וכן פסק הרמ"א בהגהתו בשלחן ערוך (שם), שאין לאכול מצה עשירה.
הנהגת תמרן הרב בשבתו על כס הרבנות בתל אביב
ובארץ ישראל, בעיר תל אביב, רצו שני בעלי מאפיות של בסקויטים לייצר מצה עשירה לפסח, דהיינו קמח עם מי פירות בלבד בלי שום תערובת מים, לאחר הכשרת מכונות האפייה כדת ובהשגחת תלמיד חכם ירא שמים, ורב העיר הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, לא רצה להרשות להם לעשות מצה עשירה, מפני שחשש לסברת הרמ"א "שבמדינתם אין נוהגין ללוש במי פירות ואין לשנות אלא אם כן לצורך חולה או זקן הצריכים לכך" ולאחר שנתמנה הגאון רא"י אונטרמן זצ"ל לרב ראשי לישראל, מונה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א לכהן כרבה הראשי של תל אביב, ובשנת התש"ל הוא שינה את הנוהל שהיה נהוג עד אז ברבנות הראשית לתל אביב, ונתן תעודת כשרות למפעלים שקבלו על עצמם את השגחת הרב ואת כל דרישותיו ההלכתיות. וזאת מפני שיש בתל אביב קהילה גדולה של ספרדים ועדות המזרח, שנהגו מימי עולם להקל בזה כדעת מרן, ולכן בודאי שעבורם מוטל על רב העיר הספרדי לספק שירותי כשרות גם ממוצרים שאינם כשרים למנהג האשכנזים.
על המוכרים להודיע לקונים, שהיתר המצה עשירה אינו מוסכם
אולם החנווני המוכר עוגות אלו בפסח, צריך להודיע באמצעות מודעה במקום הנראה לעין, שהעוגות נעשו מקמח (כשר לפסח, כי סתם קמח שלנו הוא חמץ גמור) עם מי פירות, ולפי מנהג האשכנזים יש להחמיר שלא לאכול מהם בפסח, זולת לחולים, זקנים, וילדים שלא הגיעו למצוות.
הפולמוס סביב "מצה עשירה"
והנה בשנת תש"ס טען הרב הראשי לישראל דאז, הרה"ג רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, שמכיוון שנודע שמערבים בעיסה חומר כימי להתפיח הבצק, הרי זה דומה לשמרים שעושים מיין שכתבו הפוסקים (תוספות בפסחים כח:) שמחמיצים, ואין דינם כמי פירות.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א תמה עליו, ואמר שאין שייכות בין "שמרי יין" לחומר כימי שמתפיח הבצק, משום שנתברר לו על ידי שני מומחים בקיאים בדבר, שחומר כימי זה אינו גורם כלל להתפחת הבצק, ואינו אלא כמנפח במשאבה מבחוץ, שגורם ניפוח והתפחת הבצק (כמו קצף) והחימוץ שאסרה התורה, עניינו אחר לגמרי, שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה בו זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, (כמו שהזכרנו כבר), אבל על ידי חומר כימי, לא משתנה כלום בבצק עצמו אלא רק מראה שנוצר על ידי גאז שמשתחרר בעיסה.
נוסף על כך, ביקש מרן הרב שליט"א מהגאון רבי שלמה עמאר שליט"א (שמונה בשנת תשס"ב למשרת הרב הראשי לישראל) שיעיין בנושא זה, והוא כתב תשובה ארוכה להתיר אף לכתחילה לאכול בפסח מצה עשירה כזו.
לכן להלכה, מותר לספרדים ובני עדות המזרח לרכוש ולאכול בפסח מצה עשירה המיוצרת תחת מערכת כשרות אחראית, ואף לאשכנזים יש להקל בזה לצורך ילדיהם הקטנים וכדומה.
הטעם שמערכת הכשרות של הבד"ץ אינה נותנת הכשר על מצה עשירה
אמנם מלבד דין מצה עשירה, ישנם חששות אחרים באפיית מוצרים בכל ימות השנה, ובפרט בחג הפסח. ולכן, נכון מאד להחמיר שלא לרכוש מוצרים לפסח אלא אם מתנוססת על גבי האריזה חותמת כשרות מהודרת.
ועד עתה לצערינו, לא קמה מאפיית מצה עשירה שתעמוד בדרישות המהודרות של מערכות כשרות מהודרות. ומטעם זה מערכת הכשרות של בד"ץ בית יוסף לא העניקה עד עתה הכשר למצה עשירה. (בין שאר הדרישות של בד"ץ בית יוסף, שהם אינם מאשרים אפיית עוגות לפסח במפעל שמייצר חמץ במשך שאר ימות השנה, אלא דוקא במפעל שהוא מיוחד אך ורק לפסח, וזאת מטעמים ידועים ומטעמים מיוחדים), ויש מקום רב לזהירות בענינים אלו. וכן מנהג כל החרדים לדבר ה', שאינם קונים בדרך כלל מוצרי מזון, בפרט לספח, אם לא שיש עליהם השגחה מהודרת.
לפיכך לסיכום: מעיקר הדין מותר לספרדים ובני עדות המזרח לאכול מצה עשירה בפסח. ואף האשכנזים רשאים להקל בזה לצורך ילדים קטנים. אולם מאחר ומאפיות המצה עשירה לא קיבלו עליהן עדיין את דרישות הבד"ץ, יש מקום להחמיר שלא לאכול ממצות אלה. והמחמיר תבא עליו ברכה.
