הלכה ליום רביעי ד' תמוז תשפ"ד 10 ביולי 2024              

תאריך ההלכה: ד' תמוז תשפ"ד 10 ביולי 2024

קטגוריה: כללי


להנצל מעין הרע

הזכרנו, שמצאנו בדברי רבותינו שיש מקרים שיש לחוש לעין הרע, ולכן גם נוהגים שאין להעלות לתורה שני אחים או אב ובנו בזה אחר זה, שלא יוזקו בעין הרע, שבכל דבר הגורם התפעלות אצל בני אדם ושימת לב יתירה, עלולה לשלוט שם עין הרע.

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאפילו דרשן אשר חנן אותו ה' במתק שפתיים, פה מפיק מרגליות, אף על פי שעושה מצוה גדולה בדרשותיו, שהוא מזכה את הרבים, בכל זאת ישמר ויזהר שלא תשלוט בו עין הרע, ובדרך סגולה יעשה מה שאמרו בגמרא במסכת ברכות (דף נה:): מי שנכנס לעיר שאין מכירין אותו כל כך, וחושש פן יתפעלו מרוב חכמתו, או מקולו הערב, וכיוצא בזה, וישימו עליו עין הרע, ישים בוהן ידו (האגודל) הימנית בידו השמאלית, ובוהן ידו השמאלית בידו הימנית, (כלומר ב' האגודלים מוכנסים בשתי ידיו), ויאמר: אני פלוני בן פלונית (שמו ושם אימו), מזרעו של יוסף אני בא, שאין עין הרע שולטת בו, שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", קרי ביה (תקרא בו, כלומר כך הוא הפירוש), עולי עין, (שהם שולטים על העין ומעל העין, ואין העין שולטת בהם ומעליהם), אי נמי מדהכא (או גם, יוכל לומר פסוק אחר שגם בו רואים שאין העין שולטת בזרעו של יוסף), "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים המים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם.

ומה שאומר אדם "מזרעו של יוסף אני בא", אף על פי שבאמת הוא משבט אחר, שהרי רובינו איננו משבט יוסף, מכל מקום, כל ישראל נקראו בניו של יוסף, כמו שנאמר בתהילים (עז. טז.) "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה", ובילקוט שמעוני (שמואל ב') נאמר על הפסוק הזה, וכי יוסף הוליד את כולם והלא יעקב הוליד? אלא יעקב הוליד, ויוסף כלכל את כל אחיו ובית אביו לחם לפי הטף, לפיכך נקראו כולם על שמו.

ובמסכת סנהדרין (דף צב.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים (קבל לשון אפל ושפל, לבל יבליט את עצמו, וכמו שאמרה חנה (בברכות לא:) זרע אנשים, זרע מובלע בין אנשים לא חכם ולא טיפש וכו'.

אך הוסיף על כך מרן זצ"ל, שמי שחנן אותו ה' לשון לימודים, ויש לו כח השפעה לזכות את הרבים, ברוב חכמה ודעת, אין לו להמנע מכך מחשש עין הרע, מפני שסוף כל סוף, "שומר מצוה לא ידע דבר רע", ומצוה אגוני מגנא ואצולי מצלא (מגינה ומצילה). ומי שלא מקפיד כל כך בעניני עין הרע, גם כן לא משפיע עליו עין הרע כל כך, כדברי הגמרא, "מאן דלא קפיד, לא קפדינן בהדיה", ורק מהיות טוב כדאי לעשות הסגולה שהובאה בגמרא כמו שביארנו, כי עין הרע הוא ענין אמיתי, ולא כדברי הרבה מן החוקרים שמכחישים ענין ההיזק מעין הרע, שכבר השיג על דבריהם הרמב"ן והוכיח שיש מציאות של עין הרע בעולם. עד כאן.

אולם אלו שעוסקים יותר מדאי בעניני עין הרע, לא די להם שהם תופסים את הטפל ועוזבים את העיקר, שהרי מחמת העסק בעין הרע אינם מתבוננים כראוי על מעשיהם, עוד זאת באה עליהם רעה גדולה, שמי שמתעסק ומדקדק בענינים אלו, הוא מסוגל יותר משאר בני אדם להיות נזוק מעין הרע וכיוצא בזה. לכן העיקר הוא לתפוס דרך ממוצעת, שלא לחוש לעין הרע יותר מדאי, ומכל מקום כשאפשר ויש בדבר צורך, יוכל לעשות סגולות אלו כנגד עין הרע.

ומרן החיד"א בספר ככר לאדן (דף רפ"ה ע"א) כתב, לדור ודור הודיע, כי העשב הנקרא "רודא" או "רוטא", מועיל נגד עין הרע, ולבטל כשוף, ומרבני עיר הקודש ירושלים שמעתי מעשה נורא על זה, ויש שם קדוש "רוטה", ויכוין הנושא עשב הנזכר בשם זה, וטוב לו, ובלשון המשנה העשב הזה נקרא "הפיגם", ומועיל גם נגד מגיפה (הפיגם אותיות מגיפה בהיפוך האותיות).

הזעתר, שנקרא בלשון רבותינו "אזוב", אינו סגולה נגד עין הרע, אלא יש בו תועלת לענינים אחרים. כמו שכתב רבי משה זכות בפירושו על הזוהר (הובא במדבר קדמות מערכת הא'), שמי שהולך תמיד ויש עליו אזוב, לא יזיק לו כישוף. ורבינו האר"י אמר שיהיה האזוב תמיד על השלחן.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >