תאריך ההלכה: כ"ט אלול תשע"ח 9 בספטמבר 2018
לסדר ראש השנה, לחץ כאן.
בליל ראש השנה נוהגים לאכול מיני מאכלים לסימן טוב. ופרטי הדינים השייכים לזה נתבארו כאן בדיני סדר ראש השנה.
רבותינו בגמרא במסכת ראש השנה (טז.) גילו לנו ידיעה יקרת ערך, כי ביום ראש השנה, שהוא היום בו נברא אדם הראשון, השם יתברך יושב ודן את כל יצורי העולם, וכל מאורע כמעט, אשר יבא על הברואים במשך כל השנה כולה, נגזר עליהם מאותו יום נורא ואיום, יום המשפט הגדול של כל באי עולם.
וברור הדבר, כי לא לחינם סיפרו לנו רבותינו על כך, אלא מפני שיש לכך השלכה מרכזית בעבורינו, שנדע לנכון להתכונן כראוי לימים אלו, לחזור בתשובה על מעשינו, ולקבל על עצמינו קבלות איתנות לשנה הבאה, ולהתחנן להשם יתברך שישמע קולינו בתפילה מתוך כוונה כראוי, ושיחדש עלינו שנה טובה.
והדברים קל וחומר, שהרי כל אדם שיבא למשפט לפני מלך בשר ודם, אפילו אם אותו המלך יהיה רחמן מאין כמותו, יפחד אותו האדם מאד מאימת המלך, ובודאי יבטיח לו כי מכאן ולהבא יזהר לשפר מעשיו, ויבטיח לו כמה וכמה הבטחות על מעשיו שיהיו מכאן ולהבא. וכאשר יבא אותו אדם לפני המלך שוב, בשנה הבאה, הרי יגדל מאד כעסו של המלך כאשר יראה כי אותו אדם לא שינה מדרכיו העקלקלות מאומה, ונשאר באותה דרגה שהיה קודם לכן. וכמו כן אצלינו שאנו באים לידון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאף שמלכינו הוא מלך רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד, מכל מקום לא יתכן שאדם יחזור בכל שנה ושנה ויבטיח לה' יתברך שישתפרו מעשיו, ובכל שנה יחזור על אותם קבלות שקיבל על עצמו בשנה שעברה. ואדרבא, תגדל עליו התרעומת על עצם החוצפה והעזות שיש במעשה זה, לבא בכל שנה ולדרוש מה' שירחם עליו לתת לו חיים טובים, והוא בכל דרכיו ימשיך להרשיע.
ובאמת שעובדה זו קיימת אצל רבים מאד, שהם מסתכלים בימות הזקנה על כל מהלך חייהם, ורואים שבעצם לא נראה שום שיפור משמעותי בעבודת ה' אצלם, וכל חייהם הם "זורמים" עם קצב החיים, עד ליום מותם. ואחד הטעמים העיקריים לדבר זה, הוא מחוסר התבוננות נכונה בעבודת ה'.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כל ימיו, היה עובד בכל כוחותיו את ה' יתברך. כי לא נתן למאורעות החיים לרפות את ידיו, ותמיד תמיד היה מתאמץ להרבות עוד ועוד תורה לעצמו ולכלל ישראל, ואפילו בימי זקנתו שהיה רפה כח, בכל זאת היה מתבונן וחוקר ודורש ומתעניין איך יוכל להרבות עוד תורה, איך יוכל להרבות חסד, ולכן נתן לו ה' יתברך סיעתא דשמיא פלאית, שבכל העולם כולו לומדים את תורתו עד ביאת משיח צדקינו.
והרבה מוסר נוכל ללמוד מעבודת ה' של מרן זצ"ל ושל שאר גדולי ישראל, וכפי שסיפרנו בספר אביר הרועים חלק שני, שבשנת התשס"ט, קם מרן זצ"ל ממטתו בשעה מוקדמת בבוקר, והלך כדרכו למקום לימודו. כשבא לישב על כסאו, נדחף הכסא, ונפל הרב מרן זצ"ל ארצה, וקיבל מכה חזקה עד שנשברה עצם בגבו, וכך מצא עצמו נופל סמוך לשידה ועליה ספרים. החל קורא בשארית כחותיו לבני ביתו שיבאו להצילו, ואין דובר אליו דבר, כי גדל הכאב מאד, וקולו לא נשמע אלא בקושי. לאחר כמה דקות, בא בנו, נגש לחדר הלימוד של מרן זצ"ל, ובראותו את המראה, נחרד בלבו כי נפל ארון האלהים. והנה רואות עיניו את מרן זצ"ל, שהוא יושב על הארץ, ספר בידו והוא שקוע בלימודו. שאל אותו בבהלה, מה אירע? הגיד לו מרן זצ"ל את כל הקורות אותו, ואת התלאה אשר מצאתו, ומאחר ולא נשמע קולו, ישב לעסוק בתורה, שלא יהא יושב בטל. כך היה מתאמץ וחי חיים אמתיים תמיד, חיים שמביאים לידי חיי נצח בעולם הזה ובעולם הבא.
כעת כשאנו סמוכים לראש השנה, צריך כל אדם לבחון עצמו במה אינו נוהג כשורה בעבודת ה', ויראה לקבל על עצמו איזה דבר שהוא אינו שלם בו, אבל שידע שאותה הקבלה תהיה מתוך התבוננות נכונה, באופן שאף אילו יעברו עליו כל הגלים שבעולם, לא ירפה ממה שקיבל על עצמו באותו המעשה, ועל ידי זה יהיה ראוי להקרא בעל תשובה, שיראו מן השמים את יקרת רוחו, ותשמע תפילתו ברצון לפני ה' יתברך, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא "פתחו לי פתח כחודו של מחט (שאותו הפתח הוא מפולש מצד לצד, ואינו נסתם לעולם), ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
בשם חברי המערכת, אנו מברכים את כל המנויים והלומדים היקרים של "הלכה יומית", שתזכו לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים. ימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, שנה טובה ומבורכת!
