הלכה ליום שלישי כ' אדר תשס"ח 26 בפברואר 2008              

תשובה: הנה בכמה מקומות בערי צרפת נשתרבב מנהג להקל לשתות מקוניאק ושאר משקאות שמוצאן מן היין, אף על פי שגויים עשו אותם, ואין עליהם השגחה כלל, ולכאורה יש בזה איסור גמור מדין יין נסך, שכל יין שנגע בו גוי, גזרו חכמים שאסור לשתות ממנו, ואם כן הוא הדין לענין משקאות אלו.

וכן מבואר להדיא בדברי מרן השלחן ערוך (סי' קכג) שכתב בזו הלשון: "אגואה ארדיינטי" (שהוא משקה שדימוהו הפוסקים לקוניאק) של סתם יינם (שעושים אותו מיין של גוים) אסור בהנאה כמו היין עצמו. וכתב הרמ"א, פירוש, יין שרוף שעושים אותו מיין נסך, אף על פי שהוא רק זיעה מן היין, הרי הוא כמו האיסור עצמו.

אלא שבספר  אוצר המכתבים שחיבר הרה"ג יוסף משאש ז"ל (רבה של חיפה, בן דודו של הגאון מהר"ר שלום משאש) כתב להצדיק מנהג אלו שמיקלים בזה, מפני שלשון הרמ"א "שעושים אותו מיין נסך", משמע שאיסור זה הוא דוקא אם עושים את המשקה מיין שניסכוהו לעבודה זרה ממש, אבל סתם יינם של גוים, שלא נודע שניסכוהו לעבודה זרה, אין איסורו חמור כל כך לאסור גם את המשקה היוצא ממנו, והרי עבודה זרה אינה מצויה כל כך בזמננו, (גם אצל הנוצרים לא שכיח שינסכו יין לעבודה זרה שלהם) ולכן כתב שלדעתו בזמנינו יש להקל לשתות מן המשקאות המיוצרים מזיעת היין, והוא הדין למשקה הקוניאק.

אלא שדבריו תמוהים מאד, כי מקור דברי מרן השלחן ערוך הוא מדברי הריב"ש שבדבריו מבואר להדיא שהוא הדין לכל "סתם יינם" של גוים, שהואיל ואסרוהו חכמים, אסרו גם משקאות המיוצרים ממנו, וכן דחה דבריו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בדברים ברורים, וכתב לאסור שתית קוניאק וברנדי וכיוצא בזה, שאין עליהם הכשר מוסמך, לפי שכולם מיוצרים אצל גויים מיין של גוים ואסורים באיסור יין נסך.

מלבד זה יש להוסיף, שכל דברי הפוסקים שהזכרנו, נראה שהם אף על משקאות המיוצרים מאדים של יין וכיוצא בזה (כדרך ייצור "אראק"), אולם ברנדי (ובשמו "קוניאק") כלל אינו מיוצר מאדים של יין שיהיה שייך בכלל לדון בו להיתר, רק הוא יין מזוקק בבישול ארוך, שאחר זיקוקו מיישנים אותו כמה שנים עד שמגיע לטעמו, (כי כך היתה דרך גילויו של משקה זה, שהיו הצרפתים מהמקום קוניאק מייצאים יין לאנגליה, וביקשו מהם האנגלים לזקק את היין על ידי אידוי הנוזלים כדי שיפחת משקלו ולא ישלמו עליו מכס גבוה בכניסתו לאנגליה, ואחר כך האנגלים היו מוסיפים בו מים ומוכרים אותו כיין, עד שפרצה מלחמה, ונשארה כמות גדולה של יין מזוקק אצל הצרפתים, והם שימרו אותו בחביות עץ, ואחר כמה שנים טעמו ממנו, וראו כי טוב טעמו, ונקרא שמו על שם המקום ההוא, קוניאק), והלא הוא יין ממש לענין האיסור של יין נסך, ועל כן הדבר ברור לאסור בזה מכל וכל, ויש למחות ביד הנוהגים להקל בזה מטעמים בלתי נכונים, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.